הגישה העיסוקית

 

גישת המערכות – משמשת בסיס תיאורטי למספר מודלים טיפוליים ייחודיים לריפוי בעיסוק (Peloquin, 2000):

 

מודל

מייסדים

מודל העיסוק האנושי

The Model of Human Occupation

Kielhofner, 1985, 1995

מודל ההסתגלות באמצעות עיסוק

Adaptation through Occupation Model

Reed, 1984

מודל אדם-סביבה-עיסוק

Person-Environment-Occupation Model

Law, Cooper, Srong, et al., 1997

מודל אדם-סביבה-ביצוע עיסוקי

Person-Environment-Occupational Performance Model

Christiansen & Baum, 1991, 1997

המודל האקולוגי של הביצוע האנושי

The Ecology of Human Performance Model

Dunn, Brown, & McGuigan, 1994

מודל ההסתגלות העיסוקית

Occupational Adaptation

Schkade & Schultz, 1992

 

המודלים דומים באלמנטים רבים ומתייחסים לבעיות בריפוי בעיסוק מנקודת מבט רחבה הרואה את הביצוע העיסוקי של הפרט בתחומי הדאגה לעצמי, העבודה והפנאי כאינטראקציה דינמית בין איפיוני האדם, העיסוק וסביבות החיים השונות. המודלים מדגישים את חשיבות ההתערבות ברמת הביצוע העיסוקי וכוללים התייחסות לפרט ולסביבה כמוקדי ההתערבות.

 

תפיסת העיסוק:

1. השפעה מרגיעה ומהנה (עבודות יד: להסחת הדעת, לרגיעה, להעסקה);

2. אמצעי לקידום מטרות טיפול (עבודות יד: לתרגול, לפיתוח הרגלי עבודה, להשגת מטרות טיפול)

 

Reilly , בשנות ה-60, טבעה את המושג Occupational behaviour” " (OB), ופתחה מסגרת התייחסות לגבי ההתנהגות האנושית. לפי Reilly, עיקרון מרכזי בטיפול הוא פיתוח הכישורים (skills) הביצועיים והרגשת השליטה (competence) של האדם.

·          “בני אדם, באמצעות השימוש בידיהם, המונעות על ידי נפשם ורצונם, יכולים להשפיע על מצב בריאותם".

מסגרת זו היותה את הבסיס למודל "עיסוק אנושי" שפיתח קילהופנר. הוא פרסם אותו לראשונה ב-80. פיתוח המודל ובו ממצאים, חידושים והארות מהקליניקה פורסם ב-95. (הרטמן, מאיר, וכץ)

 

מודל "עיסוק אנושי"- מודל תיאורטי ויישומי בריפוי בעיסוק:

·         מדגיש את ההתעניינות הייחודית של מרפאים בעיסוק באיכות חיי האדם מההיבט העיסוקי.

·         המודל מתאים למגוון רחב של אוכלוסיות וגילאים

אספקט תיאורטי: מספק דרך חשיבה אודות התנהגות עיסוקית של האדם ואודות אי-תפקוד עיסוקי שלו כתוצאה ממחלה, טראומה, מתח או גורמים אחרים.

אספקט יישומי: מספק מסגרת לאיסוף נתונים על מצב המטופל ומסייע בבחירת דרכי הטיפול.

 

מושגי מפתח

·         עיסוק- ניצול זמנם של בני אדם על מנת למלא דחף פנימי לחקירה ושליטה בסביבתם, כאשר בו זמנית הם ממלאים דרישות של קבוצה חברתית אליה הם משתייכים וכן צרכים בסיסיים של קיום עצמי.

·         תפקוד עיסוקי – עד לפיתוח תיאוריה זו הייתה נטייה להאמין כי ביצועו של האדם מושפע ממאפיינים פנימיים.(כוח, טווח תנועה, קוגניציה, מוטיבציה.…)

החידוש: התייחסות לתפקוד העיסוקי כמשקף שילוב של גורמים פנימיים עם מאפייני המטלה ועם הנסיבות הסביבתיות בהן מתרחשת המטלה.

 

התנהגות עיסוקית מהווה כח מרכזי המשפיע על בריאות, איכות חיים, התפתחות ושינוי. המערכת האנושית- חיה ודינאמית, דורשת שימור וארגון מחדש; תהליכי עשייה- משפיעים משמרים ומשנים את המערכת האנושית- גוף ונפש כאחד.

 

האדם כמערכת דינאמית: תפיסת האדם הפעיל היא הבסיס להבנת המודל. החידוש: המודל העדכני מסתמך על רעיונות חדשים –

תיאוריית הכאוס: קושי בניבוי תופעות; האדם הוא מערכת מורכבת בה כל מרכיב משפיע על מרכיב אחר

תיאוריית המערכות הדינאמיות: האדם הינו יצור דינאמי ולהתנהגותו העיסוקית תפקיד בשמירה על בריאותו ואיכות חייו.

 

הדינמיקה של תפקוד עיסוקי

·         מערכות דינאמיות: התפקוד העיסוקי הוא שילוב של הגורמים הפנימיים עם מאפייני המטלה והנסיבות הסביבתיות.

(ולא, כמקובל לחשוב בעבר: ביצוע האדם מושפע רק ממאפיינים פנימיים (כוח, תנועה, קוגניציה ומוטיבציה...)

דוגמא למערכת השיקולים כמערכת דינאמית:

 

     - מה אני אוהב לעשות ? (לנגן בפסנתר)

     - מה אני יכול לעשות? (אני מוכשר לנגינה)

     - האם זה נמצא בסביבה? (יש לי פסנתר)

     - האם אפשר? (אך ורק בשעות המקובלות)

 

הנחות מרכזיות של התנהגות עיסוקית במערכת אנושית:

·         קיימת אפשרות להוציא מהמטופל יכולות נסתרות, בלתי ממומשות. (זהו ביטוי לדינאמיות שבו)

·         התנהגות עיסוקית/ פעילות הנה כוח מרכזי בבריאות, בהתפתחות ובשינוי

·         באדם קיימת נטייה טבעית לפעול (גופנית ונפשית)

·         המערכת האנושית: חיה ודינאמית; דורשת שימור מתמיד וארגון מחדש; נמצאת בתהליך מתמיד של שינוי.

·         הגוף והאישיות זקוקים לבנייה ועיצוב התלויים בפעילות מתמדת של המערכת האנושית

·         עבודה / משחק- מהוות התנהגויות עיסוקיות התורמות לארגון עצמי של יכולות מוטוריות, קוגניטיביות, דימוי עצמי, זהויות חברתיות, יכולת להשתנות והסתגלות לסביבה.

·         העיקרון הטיפולי של ריפוי בעיסוק עושה שימוש בעבודה ומשחק, ובכך משתמש בתהליך טבעי של המערכת האנושית.

 

תת מערכות התורמות להתנהגות עיסוקית:

·         תת מערכת רציה

·         תת מערכת הרגלים

·         תת מערכת ביצוע

 

תת-מערכת רציה: מערכת נטיות והכרות עצמית המאפשרים לאדם לצפות, לבחור, לחוות ולפרש התנהגות עיסוקית. מניעים שונים יכתיבו בחירות שונות שישפיעו על ההתנהגות העיסוקית.

כוללת: סיבתיות אישית; ערכים; תחומי עניין

·         סיבתיות אישית: אוסף של נטיות והכירות עצמית בנוגע ליכולות ומידת היעילות בתפקוד העיסוקי: מה מסוגלים/ לא מסוגלים לבצע (על סמך ניסיון קודם); כמה יעיל השימוש ביכולותינו? מה תגובת הסביבה למאמצינו?

·         ערכים: "מערכת של אמונות שמייחסות משמעות ומציבות סטנדרטים לתפקוד עיסוקי ויוצרות נטייה חזקה לפעול בהתאם". משחר ילדותו חשוף האדם למגע עם סביבה תרבותית וערכית המגדירה מה טוב, נכון, חשוב, ובכך מהווה בסיס ועקרונות להתנהגות.

·         תחומי עניין: נטיות למצוא הנאה וסיפוק בעיסוקים וידע עצמי על ההנאה בתפקוד העיסוקי. תחומי העניין מתהווים בעקבות חוויות הנאה וסיפוק.

 

בחירת העיסוק

·         בחירת העיסוק היא ההתחייבות לקבל תפקיד עיסוקי, משימה (ללמוד שפה, לשפץ בית)

·         ה"סיפור האישי" של כל אדם משקף את האתגרים וההישגים הייחודיים לו. הוא כולל ערכים, סיבות, תחומי עניין, ונקבע על פי בחירת העיסוקים המונעת על ידי הרצייה.

·         תהליך הרצייה הוא דינאמי, אקטיבי, יכול לחזק את מחויבותנו לבחור עיסוקים, או למנוע מאתנו קבלת החלטה.

 

תת מערכת ההרגלים: הרגלים- "נטיות חבויות נרכשות, הפועלות ברמה בלתי מודעת בדרך כלל, ומשפיעות על טווח רחב של דפוסי התנהגות". הרגלים מאפיינים התנהגות יעילה ואוטומטית בסביבה המוכרת; או מערכת הנשענת על נטיות פנימיות שהופנמו.

·         מפת הרגלים- מווסתת התנהגות. מספקת שיטה מסודרת להתמודדות עם סביבה אקראית (מתי לאכול ארוחת בוקר; תמרורים). דוגמא- איך לחזור הביתה ממקום חדש?

 

כיצד ההרגלים מארגנים התנהגות עיסוקית? הם משפיעים על הביצוע הקבוע של הפעילות; מכוונים את השימוש האופייני בזמן; ויוצרים סגנונות התנהגות שמאפיינים טווח רחב של תפקודים עיסוקיים.

 

תת-מערכת ביצוע: אוסף ספונטני של פעולות נחוצות להוצאה לפועל של עיסוק.

The mind-brain-body performance system: הביצוע כולל פעולות גומלין של מרכיבים ממערכות גופניות (שרירים, שלד....) ומרכיבים תפיסתיים קוגניטיביים. כל המרכיבים פועלים יחד כשלמות אחת. אנו נדרשים להשתמש במכלול היכולות הללו במטלות פשוטות (התלבשות) ומורכבות (כתיבת מאמר) כאחד.

 

תפקידים מופנמים: מודעות רחבה לזהות חברתית מסוימת (התלויה במיומנויות בהן אנו לוקחים חלק) ולמחויבויות הקשורות לתפקיד, שיחד מספקים מסגרת להערכת מצבים רלוונטים ויצירת התנהגות תואמת.

כיצד מארגנים התפקידים את ההתנהגות העיסוקית?

·         משפיעים על סגנון ותוכן יחסינו עם אחרים.

·         משפיעים על המטלות הקשורות לתפקיד.

·         מחלקים את משך היום והשבוע לזמנים בהם רגילים למלא את התפקיד.

 

הקשרים בין המערכות

כל המערכות מאורגנות למערכת האנושית הגדולה. שיתוף הפעולה ביניהן חיוני לתפקוד יומיומי.

הן קשורות ב- heterarchy – כל תת מערכת תורמת לארגון ההתנהגות: המערכות עובדות בשיתוף פעולה, אך כל אחת פועלת בצורה שונה והן משלימות זו את זו. נסיבות חיצוניות, כמו גם מצב המערכת כולה, קובעים מתי וכיצד כל תת-מערכת תורמת לארגון ההתנהגות (דינאמיות).

 

הסביבה

סביבה פיזית- כוללת: 1.סביבה אקולוגית, טבעית; 2. סביבה שנוצרה בידי אדם; 3. חפצים בסביבה.

סביבה חברתית- יחסי הגומלין בין האנשים: הקבוצות אליהן משתייך האדם, החוקים שלהן.

 

השפעות הסביבה על התנהגות עיסוקית

·         מאפשרת- הזדמנויות לביצוע, התנסויות

·         דורשת ומגבילה- מצפה להתנהגויות מסוימות, הן במישור הפיזי והן במישור החברתי.

דוגמא: מותר להתחתן, אך רק עם אשה אחת.

 

מערך סביבתי של התנהגות עיסוקית

צירוף של מרחבים, חפצים, מוסכמות וקבוצות חברתיות, שיחד מהווים את ההקשר המשמעותי לביצוע; המקומות בהם אנו פועלים (בית, בית-ספר).

עיסוק מתרחש במרחב פיזי וחברתי. על מנת להבין את המטופל ולסייע לו לתפקד באופן אופטימאלי בעיסוקיו, עלינו ללמוד את סביבתו. (קהילה? מוסד? בית ספר?.....)

 

רצף תפקוד-אי-תפקוד

היכן ייתכן אי-תפקוד?

בכל אחת מתת המערכות: רצייה, הרגלים, וביצוע.

על המרב"ע:

·         להבין את הגורמים הקשורים למצב האי תפקודי (דוגמא- מה גורם לילד להימנע ממשחק בגן שעשועים? פחד גבהים? העדר קואורדינציה?חרדה?)

·         להעריך כיצד הם מעורבים בתפקוד אי-תפקוד של המטופל. (כיצד זה משפיע על תפקודו בגן-  בטחונו העצמי? קשריו עם ילדים אחרים?)

 

יישום המודל: הערכה

כוללת ניתוח של ארבעה תחומים:

1.      המרכיב הדינמי, כיצד חלקי המערכת פועלים יחד ומה היחסים ביניהם.

2.      המרכיב ההיסטורי הלוקח בחשבון את ההיסטוריה העיסוקית של האדם, ניסיונותיו והעדפותיו.

3.      המרכיב הסביבתי, האינטראקציה של האדם עם סביבתו. כיצד האדם מתפקד בסביבה וכיצד הסביבה משפיעה על יכולת התפקוד וההסתגלות שלו.

4.      מסלול המערכת לעתיד, הערכה של התפתחות המערכת והכיוון שאליה תגיע.

שימוש במושגים קליניים למטרה של איסוף ופרוש של מידע קליני.

Kaplan & Kielhofner (1989) פיתחו כלי שיענה על שאלות הנובעות מהמודל התיאורטי: OCAIRS - Occupational Case Analysis Interview and Rating Scale

הכלי מציג 10 שאלות המאפשרות למטפל להעריך תפקוד ואי- תפקוד של המטופל בהקשר להיסטוריה העיסוקית שלו ולסביבתו. השאלות מהוות בסיס לריאיון חצי מובנה המספק אינפורמציה לגבי מידת ההשפעה שיש לכל אחד ממרכיבי המודל על התפקוד ההסתגלותי של האדם.

 

יישום המודל

·         שימוש בתיאוריה כמכוונת איסוף ופירוש של מידע קליני ומכוונת התערבות.

·         התיאוריה:

-          מספקת מושגים המזכירים למטפל מה עליו לקחת בחשבון.

-          מהווה מסגרת לתכלול הידע על מרכיבים שונים של המטופל.

-          עוזרת בפירוש והבנת הנתונים שנאספו ובהסקת מסקנות.

 

אסטרטגיית התערבות

·         טיפול טוב – אסטרטגיות משמעותיות (בחירת פעילות המעוררת עניין ובעלת ערך תפקודי למטופל), המבוססות על הכירות המטופל ומצבו.

·         מותאם ומותאם מחדש למטופל (כיצד הוא מגיב לחידוש תחומי עניין ישנים? האם הוא מעדיף תחומי עניין חדשים?)

·         המטפל אקטיבי ודינמי- במהלך הטיפול הוא רוכש ידע לגבי השינויים שהמטופל עובר, ועל סמך אלו מתכנן את צעדיו הבאים.

דוגמא - מטופל שעבר קטיעת יד: האם בהתחלה המטופל שקוע בצערו/ אבלו על היד שנקטעה? האם עבר את שלב האבל ומוכן להתמודדות עם פרותזה?

 

אסטרטגיית התערבות-מודל

מושגים מתיאורית המערכות ← הבנת הדינמיקה של מצב האדם; הבנת גורמי האי-תפקוד ← קביעת אסטרטגיות התערבות ← בטיפול: בחירת פעילות + בירור תגובות

(ראה שיקופית במצגת)

 

מודל הסתגלות באמצעות עיסוק – Adaptation Through Occupation Reed, 1984)):

·         העיסוק משמש אמצעי להגברת הסתגלות.

·         העיסוק – מחולק לשלוש קטגוריות: שמירה עצמית (Self-maintenace), יצרנות ופנאי.

·         תחומי הביצוע (מרכיבי תפקוד) הנדרשים לשמירת העיסוק: מוטורי, סנסורי, קוגניטיבי, בינאישי ותוך אישי.

·         תוצאות ביצוע עיסוקים נצפות דרך מימוש (אקטואליזציה), אוטונומיה והישגים.

·         הסביבה (הביופסיכולוגית, הפיסית והחברתית-תרבותית) קובעת את רמת הביצוע.

·         הערכה - התמקדות בניתוח עיסוקים והסתגלות עיסוקית.

·         המודל מאגד תפישת האדם ההוליסטית, מיקוד בלקוח ובתהליכי פתרון בעיות.

 

מודל הביצוע העיסוקי: אדם-עיסוק-סביבה (המודל הקנדי) Law, Cooper, et al

·         המודל חוקר ומסביר את יחסי הגומלין הדינמיים בין הפרט, עיסוקיו וסביבות חייו השונות.

·         המודל מאפשר שילוב גישות תאורטיות שונות והתייחסות למציאות תרבותית וחברתית מגוונת ומורכבת.

·         המודל פתוח וגמיש ולכן מתאים ליישום בסביבה הישראלית ולגישות התאורטיות המקובלות בארץ.

·         תפישת האדם היא הוליסטית תוך הערכה וכבוד לייחודיות האינדיבידואלית, לאוטונומיה אישית ולמעורבות הלקוח בקבלת החלטות הנוגעות לחייו, טיפולו ושיקומו.

·         המודל שם את הלקוחות במרכז ההתערבות הטיפולית

·          (Client-centred) ומדגיש שיתוף פעולה בין הלקוח למטפל.

·         המודל מתמקד בביצוע העיסוקי שמושפע מרמת התפתחותו של הפרט, צרכיו, תפקידיו החברתיים וסביבתו.

·         מרכיבי הביצוע של האדם: פיסי, נפשי וקוגניטיבי. האלמנט הרוחני נחשב כמהות וליבת הישות האנושית.

·         העיסוקים השונים מחולקים לשלוש קטגוריות: יצרנות, פנאי, ודאגה לעצמי.

·         כלי ההערכה הוא ה- COPM המאפשר מדידה קלינית של התפישה העצמית של הלקוח את ביצועו העיסוקי.

 

ביטויי מודל הביצוע העיסוקי באמצעותCanadian Occupational Performance Measure (COPM)

 

מודל הביצוע העיסוקי

הערכה על פי ה- COPM

המודל מתייחס לשלושה תחומי ביצוע עיסוקי: טיפול עצמי, יצרנות ופנאי.

ה- COPM מתמקד בהערכת טיפול עצמי, יצרנות ופנאי.

איכות הביצוע העיסוקי נקבעת על ידי חוויה התנסותית סובייקטיבית של הלקוח/ה יותר מאשר על ידי תצפיות "אוביקטיביות" של המטפל/ת.

ה- COPM מבוסס על דיווח עצמי של הלקוח/ה ולא על דיווח ממקור חיצוני. הלקוח/ה מזהה תחומי עצמאות ובעיות בביצוע העיסוקי ומדרג/ת אותם על פי רמת החשיבות שהוא/היא מייחס/ת להן .

הביצוע העיסוקי מושפע מתפקידי חייהם של הלקוחות ומסביבת חייהם.

ב- COPM הלקוחות מזהים בעיות הנובעות מאי עמידה בצפיות של תפקיד מסוים בחייהם או את נתוני הסביבה המפריעים להם בביצועיהם  העיסוקיים.

ביצוע עיסוקי מאפיין כל אדם ללא הבדל גיל, מין או הפרעה תפקודית.

ה- COPM ניתן ליישום עם כל הלקוחות והצרכנים של שירותי ריפוי בעיסוק.

ביצוע עיסוקי מתייחס לשילוב בין הביצוע ושביעות הרצון של האדם.

הערכת ה-COPM מתייחסת הן לביצוע והן לרמת שביעות הרצון מהביצוע.

 

Person-Environment Occupational Performance: אדם-סביבה ביצוע עיסוקי, Christiansen & Baum

לפי הגדרת Christiansen & Baum, ביצוע הוא תוצאה של אינטראקציות מורכבות בין האדם והסביבות בהם הוא מבצע את הפעילויות, המטלות והתפקידים שלו/ה.

(ראה שיקופית במצגת למודל)

Christiansen- Occupation as Identity:

עיסוקים הינם המפתח לא רק להיות אדם, אלא להיות אדם מיוחד וייחודי. הם יוצרים ומשמרים את הזהות העצמית. דרך עיסוקים אנשים מפתחים ומבטאים את זהותם. זהות הינה "כלי" לחיים חברתיים משום שהיא מספקת את הקשר ליצירת משמעות לחוויות היום-יום ולפרוש החיים על פני זמן. זהות מאפשרת מסגרת עבודה לקביעת מטרות ומוטיבציה. יכולת ביצוע של משימות ועיסוקים תורמת לעיצוב הזהות ולהוצאה לפועל שלה, ובכך תורמת לקוהרנטיות ותחושת רווחה (well-being).

זהות- מטרות וביצוע עיסוקי: קיים קשר משמעותי בין עיסוקים וזהות. לדבר על עיסוק זה להגדיר פעילויות המכוונות למטרה בהקשר של החיים. מטרות משמשות כגורם מוטיבציוני בעיקר משום שאנו מדמינים איך נהיה מושפעים באופן ישיר או עקיף כאשר תושג המטרה. מכאן, מטרות משמשות כגורם מוטיבציוני, משום שאנו תופסים אותן בהקשר של העצמי (self), בין אם כאשר אנחנו מתלבשים לקראת היציאה, או מבקשים העלאה במשכורת. הראיה שלנו את זהותנו העתידית - imagined selves הם גורם מוטיבציוני חזק לפעולות בעלות מטרה.

 

Occupational Adaptation: הסתגלות עיסוקית, Schkade & Schultz

Ecology of Human Performance: אקולוגיה של הביצוע האנושי, Dunn, Brown & McGuigan

(ראה שיקופיות)

Comments