הפרעות בדיבור- שאלות ותשובות

התפתחות הדיבור (היגוי, דיספרקסיה) 

ש: מהו ליקוי בהיגוי ומתי יש לפנות לטיפול אצל קלינאי תקשורת?
ת: התפתחות צלילי הדיבור אצל ילדים (ההתפתחות הפונולוגית) מתרחשת בשלבים, וכל שלב צפוי להופיע בטווח זמן משוער במהלך התפתחות הילד. ליקוי בהיגוי פירושו קושי בהפקת הגה או הגאים מסוימים - בשלב שבו היו צריכים להיות מופקים באופן תקין. מומלץ לפנות לקלינאית תקשורת כאשר קיים חשש לליקוי בהיגוי, כדי לערוך אבחון ולהמליץ על טיפול בהתאם. (לדוגמה : ילד בגיל 5 עדיין לא הוגה את העיצור/k/ ואומר: /תדור/ במקום כדור, או /תית/ במקום /תיק/). האם יש מקום לפנות לקלינאי תקשורת לבדוק את השיבוש, או שאין מה לדאוג בינתיים? תשובה: העיצור /k/ נרכש לרוב בסביבות גיל 3 וחצי שנים. אם ילד בגיל 5 עדיין לא רכש אותו יש בהחלט מקום לפנות לברור אצל קלינאי תקשורת.

ש: האם קים קשר בין התפתחות ההיגוי לבין האכילה?
ת: הקשר בין אכילה לדיבור אינו חד משמעי. קושי באכילה יכול לרמוז לעיתים על קושי בדיבור, או אפילו להסביר לנו צורת דיבור מסוימת. זאת מאחר ובשתי הפעולות אנו משתמשים באותם אברים. כאמור, קושי זה אינו חד משמעי ולא תמיד ניתן לקשור בין שתי התופעות.

ש: האם ליקוי בשמיעה עלול להשפיע על ההיגוי?
ת: ליקוי בשמיעה הינו אחד הגורמים לשיבושי היגוי, לכן מומלץ לבצע בדיקת שמיעה בכל מקרה של היגוי לא תקין.

ש: מהי דיספרקסיה ורבלית התפתחותית?
ת: דיספרקסיה ורבלית התפתחותית (Developmental verbal dyspraxia) היא תופעה המתבטאת בדיבור בלתי-ברור, שיבושי היגוי רבים וקושי בהגיית רצף מילולי. זאת כנראה כתוצאה מליקוי בתכנון תנועתיות אברי ההיגוי למטרות דיבור. יש חשיבות רבה להתערבות מוקדמת ככל האפשר של קלינאית תקשורת, על מנת לסייע לילד לרכוש את צלילי הדיבור ולהגיע לדיבור מדויק ועקבי.

ש: מהי דיבור אפי (רינולליה)?
ת: בדיבור משתתפים מספר חללי תהודה: הלוע, הגרון, הסינוסים, האף והפה. דיבור אפי הוא דיבור ללא תהודה הולמת (חסימת אויר ו/או בריחת אויר). דיבור אפי מושך תשומת לב לא רצויה ומעבר לכך הוא משפיע לרעה על מובנות הדיבור ועוצמתו.

גמגום

ש: באיזה גיל עלול להופיע גמגום?
ת: גמגום מופיע בד"כ בגיל הילדות. מרבית המקרים מופיעים קרוב לגיל
4-3 שנים, אך הגמגום יכול להופיע בכל שלב מגיל התחלת הדיבור ועד גיל ההתבגרות.

ש: מה גורם לגמגום?
ת: אין לכך תשובה ברורה. ממצאי המחקרים העדכניים בנושא מצביעים, כי כפי הנראה הגמגום נובע מקיום נטייה מולדת, אשר באה לידי ביטוי בשילוב עם גורמי סביבה שונים. 

ש: האם גמגום עובר בתורשה? 
ת: קיימת נטייה לגמגום אשר עוברת בתורשה. כלומר ישנן משפחות בהם ישנם יותר מקרי גמגום מאשר בכלל האוכלוסיה. עם זאת, במרבית המקרים ילדיו של הורה מגמגם לא יהיו מגמגמים.

ש: מהי שכיחות הגמגום?
ת: הגמגום מופיע בקרב כ- 1% מכלל אוכלוסיית העולם. הגמגום מופיע יותר בקרב גברים מאשר בקרב נשים. יש פי ארבע יותר גברים מגמגמים מאשר נשים.

ש: האם גמגום הוא בעיה נפשית?
ת: לא! גמגום אינו בעיה נפשית. עם זאת, הגמגום מופיע לעיתים קרובות כתוצאה ממצב רגשי מסויים. מרבית האנשים המגמגמים יגמגמו יותר במצבי לחץ ו/או התרגשות.

ש: האם ניתן לטפל בגמגום?
ת: קיימות גישות שונות של טיפול בגמגום, השמות דגש על היבטים שונים של הבעיה. קיימים טיפולים הממוקדים במרכיבים הטכניים של הקושי בדיבור; טיפולים המתמקדים במרכיבים הרגשיים הקשורים לגמגום וכן טיפולים המשלבים את שני התחומים גם יחד.

ש: באיזה גיל כדאי לפנות לטיפול בגמגום?
ת: ככלל, אין גיל צעיר מדי לביצוע איבחון גמגום. כאשר ההורים מתרשמים מקושי בדיבור אשר גורם לילד אי נוחות, או כאשר הם עצמם מוטרדים מדיבורו של הילד, מומלץ לפנות לאיבחון אצל קלינאי תקשורת. איבחון אשר ייערך ע"י אנשי מקצוע מומחים יכול לספק מידע להורים, לעזור באבחנת הבעיה, לזהות אם ומתי יש צורך בקבלת טיפול, ובעיקר-לספק להורים כלים לסייע לילד באופן היעיל ביותר.

ש: מה ההבדל בין "גמגום" לבין "חוסר שטף נורמלי"?
ת: ילדים רבים עוברים שלב התפתחותי של חוסר שטף בדיבור קרוב לגיל 3 שנים. בד"כ אין מדובר בגמגום והתופעה תיעלם מעצמה תוך תקופה קצרה יחסית, ללא צורך בטיפול מקצועי. לעומת זאת, אצל כ- 5% מכלל הילדים מופיע גמגום (בד"כ לפני גיל בי"ס). גם במקרים אלה עשויה לחול בשלב מאוחר יותר "החלמה ספונטנית", כלומר הגמגום יחלוף. בכל מקרה בו יש ספק, מומלץ לעבור איבחון אצל קלינאי תקשורת, על מנת לזהות אם מדובר ב"גמגום" או "חוסר שטף נורמלי", להחליט האם יש צורך בטיפול, ואם כן, איזה סוג טיפול יוכל לסייע באופן הטוב ביותר.

ש: האם ניתן לטפל בגמגום גם אצל מבוגרים?
ת: בודאי! ניתן לסייע רבות למבוגרים אשר סובלים מגמגום, הן ע"י הפחתת עוצמתו והן ע"י לימוד כיצד להתמודד עם הגמגום כך שלא יהפוך למגבלה המשפיעה על חיי האדם המגמגם.v

קול וצרידות

ש: היכן וכיצד נוצר הקול?
ת: הקול הוא הצליל המופק ע"י שני מיתרי הקול הממוקמים בחלק העליון של קנה הנשימה בקופסת הגרון. הקול נוצר בשעת הנשיפה. מיתרי הקול נצמדים ויוצרים שסתום, האויר העובר דרכם מרעיד את המיתרים וגורם לתנודות. תנודות אלה יוצרות את הקול.

ש: מהו קול נורמלי?
ת: קול מוערך כ"נורמלי" באם הטון, העוצמה ואיכות הצליל מתאימים לתקשורת, בהתאם למין ולגיל הדובר.

ש: מהם המצבים הנפוצים הקשורים עם בעיות קול וצרידות?
ת: בין המצבים הנפוצים - יבלות על מיתרי הקול, פוליפים, בצקת, כיב מגע, שיתוק מיתר ואי סגירה טובה של מיתרי הקול.

ש: מהן הסיבות הנפוצות לבעיות קול וצרידות אצל מבוגרים וילדים?
ת:

ש: מתי לפנות לרופא?
ת: צרידות הנמשכת מעל עשרה ימים, אצל מבוגרים וילדים, מחייבת בדיקה ע"י רופא אף-אוזן-גרון. ממצאי הבדיקה יקבעו אם הבעיה מצריכה טיפול רפואי או טיפול של קלינאי תקשורת, או טיפול משולב של שניהם.

ש: מהי בדיקת מיתרי קול?
ת: בדיקת מיתרים נערכת ע"י רופא אף-אוזן-גרון. בבדיקה מוחדרת מראה קטנה לפה או לחילופין מוחדרת צינורית גמישה דרך האף. בבדיקה ניתן לראות את פעילות מיתרי הקול, תנועתיות המיתרים וסגירתם בשעת הפקה קולית, ומצבם באופן כללי: האם הם נראים תקינים, או יש עליהם בצקת, אודם, יבלות או פוליפים. לאחר הבדיקה קובעים מהו סוג הטיפול לו זקוק הנבדק.

ש: מהו טיפול בקול?
ת: מטרת הטיפול היא זיהוי ושינוי הרגלי דיבור לא נכונים, ורכישת דפוסי דיבור נכונים. בטיפול לומדים להפעיל את מערכת הפקה הקולית ללא מאמץ; תיאום בין דיבור לנשימה נכונה ושימוש נכון בטון ובחללי התהודה. שינויים אלה גורמים לקול צלול יותר. במידה ואובחנו יבלות קטנות הן עשויות להיעלם בסוף הטיפול. הצלחת הטיפול תלויה בשיתוף פעולה של המטופל. היא כרוכה בתירגול בבית ובשינוי הרגלים כגון: הפסקת צעקות, הימנעות מדיבור בסביבה רועשת וכד'.

ש: מהו טיפול קול במצבי שיתוק מיתר?
ת: במצב תקין, המיתרים נצמדים בשעת הפקה קולית. כאשר יש שיתוק מיתר נוצר מרווח בין המיתרים בשעת הדיבור ומכאן המאמץ בדיבור והשינוי בקול. מטרת הטיפול היא לחזק את המיתר הבריא, ולהביאו לפעילות רבה יותר שתפצה על המיתר המשותק. כמו כן, מתרגלים תנוחות דיבור נוחות יותר ותיאום בין הדיבור לנשימה. טיפול ושיתוף פעולה של המטופל ישפרו את הקול במידה משמעותית.

דחיפת לשון

הלשון הינה שריר פעיל בחלל הפה. במצב מנוחה היא שרועה בתוך חלל הפה. במהלך הבליעה היא עולה לכיוון החיך ונעה אחורנית לכיוון הלוע, ובמהלך הדיבור היא נעה בתנועות עדינות רבות, המאפשרות את הפקת ההגאים השונים בכל שפה. אצל תינוקות קיימת תנועה של הלשון קדימה במהלך היניקה והמציצה. עם הזמן, כחלק מתהליך ההבשלה והבגרות, נעשות תנועות הלשון עדינות, מדוייקות ומכוונות יותר. לחלק מהאנשים נותרת נטייה של הלשון לנוע ולהישאר בקידמת הפה. 

ש: מהי דחיפת לשון?
ת: דחיפת לשון הינה הנטייה של הלשון לנוע לכיוון קידמת הפה כשלעיתים היא נשענת בחוזקה על השיניים הקדמיות; במקרה כזה - במצב מנוחה, הלשון נשענת באופן קבוע על השיניים הקדמיות; בבליעה היא נוטה קדימה במקום אחורה; ובדיבור עלול להיות עיוות בהגיית הגאים מסויימים (ש, ס, צ, ז, ט/ת, ד, נ).

ש: מהם הגורמים לדחיפת לשון?
ת: הגורמים עשויים להיות רבים. מציצת אצבע, מוצץ או בקבוק, הנמשכת מעבר לזמן סביר; קשיי נשימה דרך האף, חולשה בסיסית במתח השרירים (היפוטוניה), סיבות תורשתיות של מבנה פנים ועוד.

ש: מהן התוצאות של דחיפת לשון?
ת: דחיפת לשון גורמת ללחץ לא מאוזן על השיניים הקדמיות, אשר יכולה לגרום לפתיחת מירווח בין השיניים הקדמיות העליונות והתחתונות; ולמעשה-להטיית השיניים קדימה ולמינשך פתוח.

ש: מה הקשר בין דחיפת לשון ליישור שיניים?
ת: לעיתים דחיפת הלשון גורמת לשינוי במינשך ובמבנה הפה. הטיפול האורתודנטי יכול ליישר את השיניים, אולם אם הסיבה בשינויי המבנה היא תוצאה של דחיפת לשון, חשוב לטפל בתיפקוד הלשון בפה. טיפול זה הינו בתחום אחריותם של קלינאי התקשורת.

ש: האם כדאי להיבדק ע"י קלינאי תקשורת לפני/ בזמן/ לאחר יישור השיניים?
ת: התשובה תלויה בגיל הילד ובמידת הצורך בטיפול האורתודנטי. לא כל ילד הזקוק ליישור שיניים סובל מדחיפת לשון ולא כל דחיפת לשון גורמת לשינויים במבנה הפה. על כן כדאי להתייעץ עם רופא השיניים ועם קלינאי התקשורת בהתאם לצורך; ולעודד את הקשר הישיר בין הרופא לקלינאי כדי לקבוע את סדר הטיפול.

ש: באיזה גיל ניתן להתחיל בטיפול?
ת: ניתן להתייחס לדחיפת הלשון ולשינויים המבניים כתוצאה ממנו, החל מגיל 7 לערך. וכמובן שכדאי לצמצם את משך השימוש במוצץ, בקבוק ואצבע; ולהגיע לגמילה לפני החלפת השיניים.

מומי החיך והשפה

ש: מהו חיך שסוע?
ת: מומי החיך והשפה הינם מומים מולדים המופיעים בשכיחות גבוהה יחסית למומים מולדים אחרים. מומי החיך והשפה כוללים שסעים בחיך בלבד, בחיך ובשפה ובשפה בלבד, אך גם שסעי פנים בדרגות חומרה שונות. יתכן שסע חד צדי (שכיח יותר בצד שמאל) ויתכן שסע דו-צדדי.

ש: מהי השכיחות של מומי החיך והשפה?
ת: שכיחות המומים 1:700 לידות חי והם מאופיינים בשונות גבוהה מבחינה גנטית ומבחינת הביטוי החיצוני של המום. מבין מומי החיך והשפה - 40% הינם שסועי חיך ושפה, 32% שסועי חיך בלבד (שסע גלוי) ו - 28% בעלי שסע שפה בלבד, כלומר מבין מומי החיך והשפה, שכיחות שסעי החיך והשפה הינה הגבוהה ביותר. ברם, יש לציין כי בקרב קבוצת שסעי החיך בלבד נכללים שסעים נסתרים אשר לא ניתן לגלותם מיד לאחר הלידה, אלא מאוחר יותר בעיקר בתהליך התפתחות השפה או בתסמונות קרניופציאליות. שכיחות מומי החיך והשפה עולה בשנים האחרונות יתכן משום שיטות הרישום המודרניות, תמותת תינוקות נמוכה ושכיחות גבוהה יותר של הריונות בגיל מבוגר.

ש: מהן הסיבות למומי החיך והשפה?
ת: במרבית המקרים הסיבות הינן מולטיפקטוריאליות וכוללות גורמים גנטיים וסביבתיים שמספרם וזהותם אינם ידועים.

ש: כיצד נוצרים שסעי החיך והשפה?
ת: התפתחת פני האדם בשלב העוברי, מסובכת ומורכבת ביותר. היא מאופיינת בגדילה המשולבת בתנועה של קשתות מקסילריות מהצדדים כלפי המרכז ובליטה פרונטלית מלמעלה כלפי מטה; כאשר הקשת המנדיבולרית מהווה גבול תחתון של הסטומודאום שהינו פתח הפה הראשוני. התפתחות מהירה של הפנים מתרחשת בין השבוע 5-6 להריון, כאשר בשבוע השביעי מתרוממים מדפי החיך על ידי כוחות ביומכניים 
"intrinsic shelf force" ותהליך איחודם מסתיים בשבוע ה- 10 להריון. בקרב נקבות איחוי מדפי החיך מתרחש מאוחר יותר בהשוואה לזכרים, ולכן שסעי החיך בלבד שכיחים יותר בקרב נקבות (בעוד ששסעי החיך והשפה שכיחים יותר בקרב זכרים). מומי החיך והשפה מאופיינים בחוסר ברקמות (קשות ורכות) אך גם בעיוותים. השסע בשפה הינו תוצאה של תת התפתחות החיך הראשוני (primary palate), בעוד שהשסע בחיך הינו תוצאה של תת התפתחות החיך המשני (secondary palate). היווצרות השסע בחיך המשני תיתכן על רקע גדילה לא תקינה של המנדיבולה; גודל ומיקום הלשון בשלבי התפתחות החיך המשני או תת-התפתחות של מדפי החיך ואיחור בהתחברותם. בקרב נקבות, כאמור, זמן איחוי מדפי החיך ארוך יותר בהשוואה לזכרים ולכן הן חשופות יותר להשפעות סביבתיות הגורמות לשסע בחיך.

ש: מהן הבעיות בדיבור האופייניות במקרים של שסעי החיך והשפה?
ת: היות והשסע ממוקם בפה, הוא משפיע על צורת חלל הפה, עמדת הלסתות והלשון; ולכן יתכנו בעיות בדיבור הכוללות שיבושי היגוי קשים, בעיות קול, תהודה אפית מוגברת וגובה קול גבוה יחסית. מרבית שסועי החיך והשפה מפתחים שפה תקינה, אלא אם המום הינו במסגרת תסמונת קרניופציאלית הכוללת גם קשיי למידה, או גורמים אחרים המשפיעים על התפתחות תקינה של השפה. בהקשר לכך יש לציין את השכיחות הגבוהה יחסית של בעיות שמיעה מסוג אוזן תיכונה בקרב שסועי החיך.

ש: מהו הטיפול בשסעי החיך והשפה?
ת: הטיפול בשסעי החיך והשפה חייב להתבצע ע"י צוות רב תחומי המורכב ממומחים לכירורגיה פלסטית, אורטודנטים, מנתחי פה ולסת, מומחי א.א.ג., מומחים ברפואת ילדים, יועצים מתחום הגנטיקה, פסיכולוגים, מרפאים בעיסוק, וקלינאי תקשורת מתחום השמיעה והדיבור. בשיקום מתחילים מיד עם לידת הילד והוא מתבצע בהתאם לגילו הכרונולוגי כמפורט להלן:

במידה והמום נצפה בסקירת מערכות בזמן הריון מקבלת המשפחה אינפורמציה וסיוע מהצוות הרב תחומי. התערבות מוקדמת ככל האפשר, הבנת הבעיה בדיבור ברמה הפונולוגית והפונטית האנושית והאופיינית לשסועי החיך והשפה, עם התייחסות למבנה חלל הפה, יחס בין הלסתות ועמדה ותנועה של הלשון, השפתיים והשמיעה, הינם מפתח להצלחה בשיקום הדיבור של שסועי החיך והשפה.

שיתוק מוחין (.C.P)

ש: מה זה .C.P?
ת: אלו ראשי תיבות של Cerebral Palsy, ובעברית שיתוק מוחין. נגרם כתוצאה מנזק מוחי שהתרחש לפני, בזמן, או מעט אחרי הלידה באזורים האחראים על תנועה ותנוחה. מדובר במצב שאינו מתקדם ואינו מידבק, וגם אינו "עובר". טיפולי פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק, תקשורת ואמצעים חינוכיים הולמים מסייעים מאוד, וטכנולוגיה שיקומית משפרת את איכות החיים. ישנה שונות רבה בין ילדים הלוקים ב- .C.P - שונות הנובעת הן ממידת הפגיעה המוטורית, הן מנוכחות בעיות נוספות (קשיים קוגניטיביים, ליקוי בחושים וכד'), והן מן ההבדל בין .C.P שבא עם פגות לזה שבא עם לידה במועד.

ש: למה חשוב להעביר ילד .C.P לאכילת מזון מוצק?
ת: בשל קשיי ההתארגנות הכלליים וקשיי ההתארגנות סביב הפה, מתקשה הילד הלוקה ב- .C.P להגיע לאכילה של מזונות העולים בדרגת מוצקות, כפי שעושה זאת ילד רגיל. אם לא נעזור לו להתקדם הוא יישאר עם דפוסי אכילה ראשוניים. חשוב לעשות זאת בהדרכת איש מקצוע שהתמחה בטיפול ב- .C.P. ההנחיה תכלול הכנה מוטורית של הגוף לפני האכילה, שמירה על מנח תקין של הגוף בזמן האכילה ועל פעילות פה מירבית. כדאי לציין כי טיפול באכילה מהווה גם פיזיוטרפיה לשרירי אברי ההיגוי, אותם שרירים המשתתפים בדיבור.

ש: האם הוא יגיע לדיבור?
ת: מרבית הילדים הלוקים ב- .C.P מראים איחור בדיבור בשלבי ההתפתחות הראשונים. בהמשך חלקם מגיעים לדיבור פונקציונאלי; חלקם מגיעים לדיבור משובש המובן לסביבתם הקרובה בלבד, וחלקם אינם מגיעים לדיבור פונקציונאלי. אין בזה תשובה למשפחה הרוצה לדעת, אם הילד שלה ידבר. על הטיפול לקחת בחשבון את המאפיינים הייחודיים לכל ילד.

ש: מה ניתן לעשות עד אז?
ת: חשוב לאפשר לילד לתקשר עם סביבתו גם כאשר אינו מסוגל לדבר. ישנם אמצעים שונים ומגוונים של תקשורת תומכת וחליפית. התסכול בהעדר תקשורת הוא רב, הן לילד והן להוריו, ואין סיבה שהעדר דיבור יביא גם להעדר תקשורת.

ש: מה ניתן לקרוא בכדי להרחיב את הידע בנושא?
ת: אפשר לקרוא הן חומר אינפורמטיבי והן סיפורי חיים אישיים של אנשים הלוקים ב- .C.P, אשר כתבו את סיפור חייהם המרתק. אנו ממליצים בחום על שלושה ספרים כאלה: א. "כף רגלי השמאלית" מאת כריסטי בראון (ישנו גם סרט המבוסס על הסיפור) ב. "תחת עין השעון" מאת כריסטופר נולן ג. "I raised My Eyes To Say Yes"- מאת רות סנקביץ מרסר (עדיין אין תירגום לעברית).

סרטן הגרון

ש: מהו גידול בגרון?
ת: גידול בגרון עלול להופיע בכל אחד מאזורי הגרון: מעל מיתרי הקול, במיתרי הקול או מתחת למיתרי הקול. האבחנה לגבי סוג הגידול נעשית ע"י רופא א.א.ג., באמצעות הוצאת ריקמת הגידול ובדיקתה במעבדה (ביופסיה). תוצאות הביופסה מכתיבות את דרכי הטיפול. במידה והגידול הינו ממאיר (סרטני), יקבע הרופא את דרך הטיפול.

ש: מהם הסימנים להימצאות גידול בגרון?
ת: צרידות הנמשכת מעבר לשבועיים הינה הסימן השכיח ביותר. לעיתים מופיעים גם קשיי בליעה, כאבים במהלך הבליעה, תחושה של גוף זר בגרון או קושי בנשימה.

ש: מי האנשים החשופים יותר להופעת גידול בגרון?
ת: סרטן הגרון שכיח יותר בקרב גברים במחצית השנייה של חייהם (מעל לגיל 50); בקרב מעשנים ובקרב המרבים בשתיית אלכוהול.

ש: מהן דרכי הטיפול בסרטן הגרון?
ת: טיפול בסרטן הגרון עשוי להיות כירורגי, קרינתי, כימי, או שילוב של השיטות הנ"ל.

ש: מהן השפעות הטיפול הרפואי על הפקת הקול והבליעה?
ת: הגודל והמיקום של הגידול מכתיבים את דרך הטיפול, ועל כן השפעת הטיפול שונה ממקרה למקרה. בטיפול כירורגי - מידת הפגיעה תלויה בכמות הרקמה שהוצאה ובאופן סגירת אזור הניתוח (תפירה רגילה, שיחזור). בטיפול קרינתי - ההשפעה עשויה להיות מיידית ולטווח קצר או ארוך. באופן מיידי - תהיה הפחתה בכמות הרוק ובעקבותיה תחושת יובש, בצקת מקומית, אודם ורגישות למגע. לטווח בינוני וארוך - עלולה להיות נוקשות של האזור, בצקות חוזרות ונשנות ויובש בפה. בטיפול כימי - ההשפעה תלויה בסוג החומרים ובכמות החשיפה.

ש: מהי כריתת גרון?
ת: כריתת גרון הינה ניתוח חלקי או מלא של הגרון, בו מסירים את הגידול יחד עם האזור האנטומי בו הוא ממוקם. במידה והגידול מצוי מעל למיתרי הקול - ניתן לכרות אותו ללא פגיעה במיתרי הקול ובהפקת הקול; אך עם פגיעה חמורה במנגנון הבליעה. במקרה כזה תהיה סכנה של כניסת נוזלים לקנה הנשימה ושיעול במהלך הבליעה. במידה והגידול ממוקם במיתרי הקול או מתחת להם - הכריתה עשויה להיות כריתה של מיתר קול בלבד; של חצי גרון בחתך אנכי או הוצאת הגרון בשלמותו.

ש: מהי כריתת גרון שלמה?
ת: כריתת גרון שלמה הינה הוצאת כל האבר. כלומר - הוצאת החלק העליון של קנה הנשימה המחבר בין מערכת הנשימה לפה. בניתוח יוצרים פתח בתחתית הצואר (סטומה - Stoma) המשמש כפתח עליון למערכת הנשימה. מנגנון הבליעה משתנה ובעקבות הניתוח נוצרת הפרדה מוחלטת בין מערכות הנשימה והעיכול. לאחר הניתוח - האדם אינו יכול להפיק קול. אין מיתרי קול, ולאויר היוצא מן הריאות אין מעבר לפה. מערכת הנשימה נותרת חשופה, ללא היכולת לסינון וחימום האויר במהלך הנשימה דרך האף, כפי שנעשה באופן טבעי לפני הניתוח. כמו כן, קיימת פגיעה משנית בחוש הריח.

ש: כיצד ניתן לשקם את הקול לאחר כריתת גרון שלמה?
ת: קיימות שלוש שיטות עיקריות לשיקום הקול לאחר הכריתה: אחת - שיחזור הקול ע"י תותב דיבור. יוצרים מעבר (פיסטולה) בין הקנה לושט ומחברים לתוכו תותב (צינורית סיליקון) המאפשר את מעבר האויר מהקנה לושט. מעבר האויר בחלק העליון של הושט גורם לויברציה היוצרת קול. כאשר מגיע קול זה לאזור הפה, הוא מאפשר דיבור בקול גם ללא נוכחות של מיתרי קול. לקול זה תכונות שונות מהקול הרגיל המופק ע"י מיתרי הקול. שיטה שניה - "דיבור ושטי" - בו לומד המטופל "להזריק" אויר לושט ולפלוט אותו בחזרה. במהלך חזרה זו של אויר נוצרת ויברציה (בדומה לזו שנוצרה בשיטה הקודמת) המגיעה לחלל הפה, ומאפשרת הפקת קול חלש ואיטי. שיטה שלישית - מכשיר דיבור. מדובר במכשיר אלקטרוני המוצמד לצואר ומופעל ע"י לחיצת כפתור. המכשיר יוצר ויברציה החודרת את הרקמות הרכות של הצוואר, ויוצרת גלי קול בתוך חלל הפה. דיבור תוך כדי הפעלת המכשיר מאפשרת יצירת "קול אלקטרוני" היכול לשמש את האדם מיד לאחר הניתוח, או בהמשך חייו. העדפה לגבי שיטת השיקום הינה תוצאה של החלטה משותפת בין קלינאי התקשורת, המנותח והרופא.

ש: מהו מקומו של קלינאי התקשורת בטיפול בחולי סרטן הגרון?
ת: קלינאי התקשורת מלווים את החולה במשך כל מהלך הטיפול, החל מרגע האיבחון ועד לשיקום. קלינאי התקשורת מספקים למטופל מידע ספציפי בנוגע לפגיעות התפקודיות ולדרכי הטיפול, כולל מתן הדרכה לטיפול מונע במהלך הטיפול הקרינתי. קלינאי התקשורת מטפלים בבעיות הדיבור, הבליעה והתקשורת הנובעות מהטיפול הכירורגי.