גישת ההתמודדות Coping

 

         התמודדות היא מרכיב מרכזי במערכת ההסתגלותית המאפשרת תפקוד אופטימלי. 

         התמודדות = אינטגרציה+יישום של מיומנויות התפתחות לצורך תפקוד יעיל בחיי היום יום.

         מסגרת ההתייחסות מבוססת על המודל הקוגניטיבי התנהגותי. מדגישה את ההתפתחות ואת משאבי ההתמודדות הזמינים במצבי אתגר בכל מרכיבי התפקוד.

הגדרות להתמודדות

         1985))Zeitlin  - התמודדות היא התנהגות הסתגלותית הנלמדת על מנת לענות על צרכים אישיים ולהגיב לדרישות הסביבה.

         Williamson, Szczepanski &  (1993) Zeitlin - מטרת ההתמודדות היא לשמור על ו/או להגביר את רגשות הרווחה של הפרט.

         (1987) Compas - ההתמודדות מכוונת ליצירת מעשים ופעולות הכרוכים במאמץ ובמטרה.

אוכלוסיה-  גיל 4 חודשים עד 16 שנים.

הנחות יסוד

         תהליך ההתמודדות הינו transactional - מבוסס על רצף של אינטראקציות בין הפרט וסביבתו.

         אסטרטגיות ההתמודדות נלמדות דרך דגמי אינטראקציה של הילד (פרט) עם סביבתו.

         תהליך ההתמודדות נוצר מצרכיו האישיים של הילד, או מדרישות סביבתיות שיוצרות stress כלשהו.

         ניתן להתרשם מיכולת ההתמודדות של הילד תוך צפייה בו בזמן האינטראקציות השונות בהן מבצע coping transactions .

הגישה מדגישה את השימוש במשאבי התמודדות  (חיצוניים ופנימיים) הזמינים בשלב ההתפתחותי של הילד.

זוהי גישת Bottom Up.


תהליך התמודדות של ילדים

שלב ראשון:  הגדרת המשמעות של אירוע

תהליך ההתמודדות מתחיל כאשר ילד חווה מאורע פנימי או חיצוני כאירוע מלחיץ או כאירוע שדורש נקיטת פעולה (מאתגר).

דוגמאות לאירועים פנימיים: דאגות או פחדים של הילד, חוסר היענות לרצונותיו, ציפיות של הילד מעצמו להצליח/להיכשל, כאבים או פגיעות פיזיות, חוויות אמוציונאליות משמעותיות וכד'.

דוגמאות לאירועים חיצוניים: לרוב מדובר בציפיות של ההורים או מבוגרים משמעותיים אחרים בסביבתו של הילד, ציפיות שקשורות בתפקודו החברתי, בתחומי העיסוק שלו, מידת העצמאות בפעילויות יומיומיות וכד'. 

תהליך התמודדות יעיל והתפתחות תקינה מופרעים תחת תנאים של דרישות פנימיות או חיצוניות גבוהות/נמוכות מידי .

שלב שני: בניית תוכנית פעולה

ההחלטות של הילד בנוגע לאופן פעולתו בתגובה לאירוע המלחיץ, תלויות במידה ניכרת ביכולויותיו ובמשאבים שעומדים לרשותו, כדי לבנות תוכנית פעולה מתאימה. הכוונה בעיקר לרמת התפקוד הקוגניטיבית שלו (שקשורה באופן ישיר לגילו), והיא שתקבע את מידת יכולתו לבצע תהליך נכון של קבלת החלטות.

משאבים חיצוניים:

§         תמיכה אנושית- אנשים משמעותיים בסביבת הילד.

§         תמיכה חומרית סביבתית- אובייקטים ושירותים הניתנים לקניה בכסף

משאבים פנימיים:

§         ערכים ואמונות- אמונות: רעיונות ביחס לעצמי או לעולם הנתפסים כאמיתות.  

ערכים: קובעים את שאיפותיו והעדפותיו של הילד, בנוגע למה חשוב בחיים.

§         סגנון התמודדות- מתייחס למאפייני התנהגויות נלמדים    במצבים המפורשים כמאיימים, מזיקים או מאתגרים את בריאותו (well-being) של הילד.

§         מיומנויות התפתחותיות- התנהגויות העומדות לרשות הילד בעת הפעלת "מאמץ התמודדות" הקשורות לשלב ההתפתחותי שלו.

§         מצבים פיזיים ורגשיים- מתייחסים למצבו הבריאותי הכללי ומצבי הרוח ורגשותיו של הילד ביחס לאירועים שונים.

ילדים צעירים יבנו תוכנית פעולה שתושפע בעיקר ממניעים רגשיים, סיפוק מיידי של צרכים ויכולת ראיה מוגבלת של סיבה ותוצאה. ילדים בוגרים יותר, עשויים להיות מסוגלים לבחון מגוון דרכי פעולה ותוצאותיהן

שלב 3: ביצוע מאמץ התמודדות (הוצאה לפועל של תוכנית)

הכוונה לתגובה שהילד עושה בפועל, במטרה להפחית במידת הלחץ.

ילדים שונים, יגיבו באופן שונה, בתגובה לאותו מאורע. אותו ילד עשוי להגיב במספר דרכים שונות, כאשר הוא נתקל באירוע דומה. הדרך בה יבחר הילד להגיב לאירוע חוזר, תושפע במידה ניכרת מהמשוב (פנימי וחיצוני) שקיבל, בתגובה למאמצי ההתמודדות שהפעיל בפעם הראשונה.

 

שלב 4: הערכת האפקטיביות של  הפעולה

הכוונה להערכה של תוצאות ההתמודדות שהפעיל וכן למשוב שקיבל מהסביבה.

מעגל התמודדות אפקטיבי

אם הילד מעריך את פעולתו כאפקטיבית:

יורד הלחץ  הילד מרגיש טוב יותר  דימוי עצמי גבוה יותר  סגירת מעגל ההתמודדות עד האירוע המלחיץ הבא.

מעגל התמודדות לא אפקטיבי:

אם הילד מעריך את תגובתו כלא אפקטיבית

הלחץ נמשך (ולעיתים מתעצם)  מופעל מאמץ התמודדות נוסף (זהה או שימוש באסטרטגיה שונה)   המעגל לא נסגר והילד מפתח דימוי עצמי שלילי ותחושת כישלון

ילד שחווה מעגלי התמודדות שליליים חוזרים ונשנים, עלול לפתח דימוי עצמי שלילי ותחושת כישלון שתלווה אותו בכל פעילותיו.

משאבי התמודדות

משאבים פנימיים

1.      סגנון התמודדות

הכוונה לרפרטואר התנהגויות נלמדות, בהן משתמש ילד ספציפי במגוון סיטואציות.

אצל תינוקות ופעוטים, סגנון ההתמודדות יבוא לידי ביטוי בעיקר ביכולת ההתארגנות הסנסו-מוטורית שלהם (תגובה לגירויים שמיעתיים, ויזואליים, טקטיליים, פרופריוצפטיביים, ווסטיבולריים), רמת התגובתיות (תגובה למצבי רוח של אחרים בסביבה, הסתגלות לשגרה היומיומית, יכולת הסתגלות לשינויים בסביבה,יכולת להירגע אחרי אירוע מלחיץ/מעורר וכד') ויזמה של העצמי (ביצוע מניפולציות שונות עם חפצים בסביבה תוך שימוש במגוון אסטרטגיות, יזימה של אינטראקציות עם אחרים בסביבה, יכולת שימוש בהתנהגויות נלמדות במגוון סיטואציות ויכולת העברה למצבים חדשים, התמדה בפעילויות שונות וכד').

2.       אמונות וערכים

אמונות – רעיונות ביחס לעצמי ו/או לעולם שנתפסים כאמיתות.

בינקות: הכוונה לאמונות הילד ביחס ליכולתו לייצר תגובה ואמונותיו ביחס ליכולת המבוגרים בסביבתו, לסייע בידו בעת הצורך. ("אני לא יכול לעשות את זה", "אני אדם טוב", "ההורים שלי תמיד יהיו לצידי כשאזדקק להם" ועוד).

ערכים- קובעים במידה ניכרת את שאיפותיו והעדפותיו של הילד. המערכת הערכית תשפיע על השקפותיו של הילד בנוגע למהם הדברים החשובים בעולם.

בהתנהגויותיו, הערכים של הילד יבואו לידי ביטוי בעיקר ביחסו למבוגרים בסביבתו, מידת ההשקעה בלימודים, העדפותיו בתחומי משחק ושעות פנאי ועוד.

3.      מצבים פיזיים ורגשיים

מצבו הפיזי של הילד מתייחס למצב בריאותו הכללי ולתנאים הפיזיולוגיים.

מצב רגשי מתייחס למצבי הרוח של הילד ולרגשותיו ביחס לדברים שונים.

4.      מיומנויות התפתחותיות

ההתנהגויות העומדות לרשות הילד בעת הפעלת מאמץ התמודדות, קשורות במידה ניכרת לשלב ההתפתחותי בו הוא נמצא. מיומנויות קוגניטיביות, פסיכו-סוציאליות, תקשורתיות ומוטוריות, הן הבסיס ליכולת למידה ושימוש באסטרטגיות התמודדות שונות.

 

משאבים חיצוניים

         תמיכות אנושיות

אנשים משמעותיים בסביבתו של הילד (הורים, אחים, קרובי משפחה, חברים, מטפלות, מורים, רופאים, שכנים ועוד), שעשויים להשפיע על התמודדותו במגוון סיטואציות.

         תמיכות חומריות וסביבתיות

הכוונה לאובייקטים ושירותים, הניתנים לקנייה בכסף.

בין השאר הכוונה לאוכל, בגדים, שירותים רפואיים, צעצועים, פעילויות וחוגים, ארגון הסביבה, בטיחות וכד'.

רצף תפקוד אי תפקוד

         מיומנויות ההתמודדות נמדדות במונחים של יעילות על פני הרצף.

המונח יעילות מתייחס לכך שההתנהגות היא: מותאמת למצב, מותאמת לגילו ההתפתחותי של הילד ושהילד עושה בה שימוש מוצלח:

§         ההתנהגות אינה יעילה.

§         ההתנהגות יעילה באופן מינימלי.

§         ההתנהגות יעילה למצב (Situationally effective).

§         ההתנהגות יעילה ברב המיקרים.

§         ההתנהגות יעילה בעיקביות בכל המצבים (across situations).

         מאמצי ההתמודדות נמדדים עפ”י:                

            התאמה למצב 

            התאמה לגיל ההתפתחותי   

            ניצול מוצלח  תוצאה רצויה.

         ניתן לתאר רצף תפקוד אי תפקוד בכל אחד מהמשאבים הפנימיים ובכל אחד מהמשאבים החיצוניים. 

         מידת היעילות נקבעת על פי מידת ההתאמה בין הציפיות והדרישות לבין משאבי ההתמודדות הזמינים.

תפקוד

אי תפקוד

המשאבים הפנימיים והחיצוניים שזמינים לילד מספקים על מנת לענות על דרישות היום יום (שהנן מציאותיות)

המשאבים הפנימיים והחיצוניים שזמינים לילד אינם מספקים על מנת לענות על דרישות היום יום (אינן מציאותיות)

בסיטואציות שונות משתמש במשאבים שונים באופן מתאים על מנת להתמודד

משאבים אינם מספיקים. קושי בהתמודדות מותאמת עם אתגרים ותסכולים

עונה על צרכים אישיים ויוצר אינטראקציות פוריות עם אנשים וחפצים

אינו מסוגל לענות על צרכים וליצור אינטראקציות ...

יכולת קוגניטיבית מאפשרת פיתוח של מודעות עצמית

אין יכולת קוגניטיבית המאפשרת...

תחושת רווחה עצמית המעודדת שליטה על משימות

דימוי עצמי שלילי, וציפיות לכישלון

נראה סגנון התמודדות יעיל באופן עקבי

נראה סגנון התמודדות מינימלי-קשיים

  

שאלות מקשרות בין תהליך ההערכה לבניית תוכנית ההתערבות:

1.       כיצד ובאילו תנאים מתמודד הילד באופן יעיל / לא יעיל?

2.       אילו גורמים מעודדים התמודדות אפקטיבית/ אילו גורמים מפריעים להתמודדות אפקטיבית?

3.       מבין הגורמים שמפריעים להתמודדות יעילה של הילד – מה ניתן לשינוי? (אמונות / ציפיות / משאבים פנימיים/ משאבים חיצוניים/ תגובת הסביבה למאמצי הילד וכד')

4.        אילו מבין השינויים שניתן לבצע עשויים להיות מכריעים בהשפעתם על מאמצי ההתמודדות של הילד?

הנחות לגבי שינוי

         ניתן לעודד ולהגביר התמודדות על ידי שינוי והתאמת הדרישות הסביבתיות כך שיהיו מותאמות ליכולות.

         ניתן לעודד ולהגביר התמודדות על ידי הרחבת המשאבים הפנימיים והחיצוניים.

         ניתן לעודד ולהגביר התמודדות על ידי מתן תגובות מותאמות ומתאימות למאמצי ההתמודדות.

מטרות טיפול

         להגביר כישורים התפתחותיים ומיומנויות התמודדות.

         לעודד התאמה טובה בין משאבי ההתמודדות הציפיות ודרישות הסביבה.

אבחון והערכה של סגנון ההתמודדות

         הערכת מיומנויות התמודדות מוקדמות- (Early Coping Inventory) ECI  מיועד לשימוש עם ילדים בגיל 4-36 חודש, ולילדים מוגבלויות.

         הערכת מיומנויות התמודדות- (Coping Inventory) CI, מיועד לשימוש עם ילדים בגיל 3-16 שנים.             

בשני האבחונים מדורגות התנהגויות המתייחסות להתמודדות במצבים הדורשים הסתגלות, בסולם של אפקטיביות.

         Self Rated Coping Inventory - ההורה או המטפל מדרג את עצמו.

בתהליך ההערכה מתייחסים:

§         באיזו רמה הילד נוקט בהתנהגויות יזומות והאם התנהגויות מתמודדות אלה פרודוקטיביות.

§         האם הילד מסוגל להשתמש באסטרטגיות התמודדות באופן גמיש לאורך מצבים שונים.

§         האם יש שוני בין הדרך בה הילד מתמודד עם עצמו ובין הדרך בה מתמודד עם דרישות הסביבה.

§         כיצד הילד מעריך את האפקטיביות של מאמצי ההתמודדות שלו.

התערבות

         ההתערבות מתוכננת כך שהיא מספקת התאמה בין הילד והסביבה כלומר, מיומנויות שנרכשו יכולות להיות מיושמות, וחדשות נלמדות על מנת לצור התאמה לדרישות בהווה ובעתיד.

         דורש הערכה של השלב ההתפתחותי. הגדרת הדרישות המאתגרות ודרך הצגתן לילד. הגדרת ציפיות ומתן סיוע או הדרכה לצורך יצירת הצלחה

         במהלך ההערכה עוברים על 4 השלבים כדי לבדוק היכן ההתמודדות של הילד אינה טובה.

מטרות טיפול-

פיתוח מיומנות פירוש סיטואציה על מנת לשפר מיומנויות תקשורת:

1.      דניאל ישתתף בחוג התיאטרון בו חברתו איילת משתתפת, פעם בשבוע באופן קבוע.

2.      דניאל יצפה יחד עם מרפאה בעיסוק  בסרט, ולאחר מכן ישוחחו על הרגשות שהוא זיהה והרגיש במהלך הסרט, אחת לשבוע.

חיזוק מיומנויות כתיבה וקריאה לשם צמצום הפער האקדמי וליצירת מציאות של הצלחה בלימודים.

שיפור יכולת ההתמודדות של סאמי בסיטואציות חברתיות בכדי שיוכל להשתלב בפעילויות חברתיות שונות.

 
Comments