רכישת מיומנות מוטורית - Motor Skill Acquisition

 

         בתחילת שנות ה90, מס' מרפאים בעיסוק החלו להשתמש במושגים, עקרונות ומחקרים מתחום ההתנהגות המוטורית לעבודה עם מטופלים אחרי פגיעה. המוקד בטיפול היה על למידה, ולמידה מחודשת, של תנועה.

         גישת רכישת מיומנות מוטורית פותחה על ידיGentile  .

         הגישה מבוססת על ידע ממדעי התנועה.

         התחום של מדעי התנועה מבוסס על תיאוריות ומחקרים של למידה מוטורית, שליטה מוטורית , אקולוגיה אנושית, פסיכולוגיה קוגניטיבית והתפתחותית, ביומכניקה, פיזיולוגיה ונוירופסיכולוגיה.

         גישת רכישת מיומנות מוטורית מארגנת תחומי ידע אלו למסגרת יישומית המדריכה לעשייה טיפולית.

         גישה זו מתאימה ליישום בריפוי בעיסוק בשל השימוש הטיפולי שהיא עושה במטלות תפקודיות והדגש על התפקיד האקטיבי של המטופל.

         הגישה מתייחסת ליכולת של הפרט לפתור בעיות הקשורות לתנועה בכדי לבצע משימות יום יומיות בתחומים: טיפול עצמי, ניידות, שו"מ, לימודים, משחק ותקשורת

         אוכלוסיית יעד: מבוגרים וילדים בעלי הפרעות או מגבלות מוטוריות על רקע התפתחותי או שרירי..

 

בסיס תיאורטי:

         ידע ממדעי התנועה.  

         תיאורית המערכות הדינאמיות - לפיה התנועה הינה תוצר של אינטראקציה בין 3 מערכות עיקריות: אדם, מטלה, סביבה .

         עקרונות מתיאורית הלמידה.

תיאוריית המערכות הדינאמיות כפי שבאה לידי ביטוי בגישה

         התנועה הינה תוצר של אינטראקציה בין 3 מערכות עיקריות: אדם, מטלה, סביבה

         כל המערכות נמצאות באינטראקציה ביניהן בנקודת זמן, בכדי להשיג מטרה מסוימת.

         אין לשום מערכת עדיפות בהכוונה או בהשפעה על המערכות האחרות.

         התנועה הנגזרת היא פתרון לבעיה שנבעה מתוך האינטראקציה בין המערכות.

         ההתנהגות המוטורית היא לרוב היעילה והזמינה ביותר לאור הנסיבות שנוצרו.

 

מושגים בסיסיים

האדם/הפרט

         תת מערכות בתוך האדם: מערכות רגשיות, קוגניטיביות תפיסתיות, תחושתיות, מוטוריות ומערכות פיזיולוגיות נוספות כגון- קרדיווסקולרית, מוסקולוסקלטלית ונוירולוגית.

          בטיפול: על המטפל לקחת בחשבון את תפקודי כל המערכות הנ"ל ואת הקונטקסט של חיי המטופל, עוצמותיו וחולשותיו.

 

מטלה- רצף של פעילויות בעלות מטרה מסוימת. על המטלות הנבחרות להיות חשובות, משמעותיות וברות השגה עבור הפרט.

המטלות מאופיינות בהתייחס למורכבותן, רמת המובנות שלהן ומטרתן, והן מושפעות מדרישות חברתיות ופיסיות של הסביבה.

 

מטלות סגורות - Closed tasks

         הסביבה סטטית בזמן ביצוע המטלה (בריכה).

         בעלת השתנות מעטה (פעילויות רוטיניות כמו צחצוח שיניים ורחצת ידיים). או רבה יותר ( כמו אכילה) השתנות מארוחה לארוחה בסוג האוכל (כריך לעומת מרק) במקום בו אוכלים (בבית לעומת מסעדה).

         המבצע יכול לתכנן התנועה מראש ללא חשש משינויים סביבתיים, תוך צפייה מראש.

 

מטלות פתוחות- Open tasks

הסביבה דינאמית (ים).

         שונות גדולה במטלה פתוחה מציבה דרישה גבוהה יותר. שונות המטלה יכולה להתייחס להקשר: בית לעומת חצר, מדרגות מסוג שונה , תאורה שונה וכד'.

         בסביבה כזו, אסטרטגיית התנועה לוקחת בחשבון כח, מרחק, ותזמון.

         מטלה פתוחה דורשת מהמבצע הסתגלות לסביבה הכוללת חפצים ואלמנטים מרחביים וזמניים משתנים.

         בכדי להתמודד עם מטלות פתוחות, המיומנויות צריכות להיות גמישות יותר, כלומר האדם נדרש לרמה גבוהה יותר של עיבוד מידע, פתרון בעיות וכדומה.

          בטיפול , המטפל יספק למטופל מטלות סגורות בעלות דרישה נמוכה לפני התקדמות למטלות פתוחות בעלות דרישה גבוהה.

          מיומנות במטלה פתוחה דורשת אימון ותרגול בסביבה משתנה מבחינת התנועה, הכוח והעוצמה.

    מטלה תפקודית עוזרת לארגון התנהגות מוטורית.

 

סביבה-  א. סביבה סטטית שאינה משתנה, ו/ או ניתנת לניבוי.

            ב. סביבה דינאמית הדורשת הסתגלות והתאמה.

להיבטים פיזיים, חברתיים ותרבותיים של הסביבה יש משמעות והשפעה רבה על אופן ביצוע מטלה, והם בעלי משמעות בשלבי הערכה וטיפול כאחד.

סביבה פיזית:

         מורכבת ממקורות רבים של מידע סנסורי המשפיע על רכישת המיומנות המוטורית: אור, קול, צבע, מגע, טקסטורה וצורה.

         כוללת מגוון מקורות אינפורמציה סנסורית, שאינם אנושיים, כגון בנינים, ריהוט, חפצים, צמחיה ובעלי חיים.

סביבה חברתית:

         אנשים משמעותיים כגון משפחה, חברים ומטפלים, שהם בעלי זמינות לאדם, ובעלי ציפיות ממנו.

          גופים חברתיים רלוונטיים רחבים יותר - משפיעים על נורמות חברתיות, שגרות, וציפיות.

לסביבה החברתית משמעות גדולה בהקשר לבחירת המטלה, המטרות והציפיות מהתפקוד העצמי ומהאחרים.

סביבה תרבותית:

         משפיעה על מנהגים אמונות, דפוסי פעילות וציפיות מקבוצת אנשים אליה המטופל משתייך.

         חוקים וקודי התנהגות

         נגישות למקורות והזדמנויות לחינוך ולתמיכה.

 

מיומנות מוטורית

         אינטגרציה של רצף תנועות שנעשות לשם השגת מטרה מסוימת.

          היכולת להוציא לפועל פעולה בעלת מטרה הכרוכה בתנועה רצונית של גפה או גוף, באופן אופטימאלי.

         האדם רוכש מיומנויות מוטוריות רבות, חלקן בעקבות פעולות שונות המבוצעות שוב ושוב באופן ספונטאני ואחרות נרכשות על ידי מאמץ והשקעת זמן ואימון על מנת להשיג רמות גבוהות של מומחיות .

 

קלסיפיקציה של מיומנויות:

קלסיפיקציה של מיומנויות נעשית על בסיס שלשה קריטריונים:

1. דיוק התנועה: כמות המעורבות השרירית הנדרשת לצורך הוצאה לפועל של מיומנות

א. מיומנות מוטוריקה גסה: דורשת כמות רבה של מעורבות שרירית- תנועות של כל הגוף, או כמה גפיים.

ב. מיומנות מוטוריקה עדינה: תנועות קטנות- בדרך כלל מניפולציה של חפצים בזמן ישיבה.

2. הבחנה בין נקודת התחלה לנקודת סיום:

א. מיומנות מוגדרת- דורשת הוצאה לפועל אחת לצורך השלמת המטלה.

ב. מיומנות נמשכת- אין לה התחלה וסוף מוגדרים: מיומנות הדורשת חזרתיות של דפוסי תנועה.

ג. מיומנויות סדרתיות- דורשות מספר צעדים או סדרת תנועות ברצף לצורך השלמת מטלה.

3. יציבות הסביבה.

 

שליטה מוטורית - התנועה נשלטת בידי מערכת עצבים מרכזית והמערכת המוסקולוסקלטלית.

התפתחות מוטורית - ההתנהגות המוטורית משתנה לאורך השנים.

תבנית ההתנהגות - נשמרת בזיכרון וניתנת לשליפה בעת הצורך.

  

שלבים של למידה:

         רכישה של מיומנות מוטורית הינה תהליך. דרישות התרגול, הפידבק, תפקיד המטפל ומעורבות המטופל משתנים בהתאם לשלב הלמידה בו הוא נמצא.

         מבחינים בשני שלבים של למידה: שלבים מוקדמים ומאוחרים

שלבי למידה מוקדמים:

         על הלומד למצוא אסטרטגיות תנועתיות שיותאמו לדרישות המטלה והסביבה הספציפיות לצורך השגת מטרה מסוימת.

         על הלומד לעשות שימוש בפתרון בעיות, תכנון תנועה, זכירת המטרה והתכנון, והערכת התנועה שבוצעה והשוואתה לאינפורמציה המאוחסנת בזיכרון.

 המטופל מתרכז בשיווי משקל, קואורדינציה ותכנון מוטורי –התנועה עדיין אינה שוטפת וזורמת..

שלבי למידה מאוחרים:

         המיומנות נרכשה במסגרת מטלה מסוימת.

         המטופל מעודד לסמוך יותר על פידבק פנימי ופחות על פידבק של המטפל ואחרים.

         דגש בהערכת הפעולה יותר על התהליך ואסטרטגיות התנועה, ופחות על התוצאה.

 

משוב:

מידע שהלומד מקבל מהמטפל על ביצועיו כאשר הוא מבצע מיומנות חדשה לגבי יעילות התגובה שלו בזמן ביצוע או לאחריו.

   מטרת המשוב- לעודד את ההבנה של המטופל לגבי תוצאות תנועותיו, ובכך לשפר את תהליך רכישת המיומנות המוטורית.

-          המשוב מתייחס לתוצאה, הוא יכול להיות מילולי, יכול להכיל ג'סטות, הבעות פנים, רמזים טקטילים ואודיטורים ובמקרה הצורך אפילו הנחייה ידנית

-           על המטפל לעודד וללמד את המטופל לתת לעצמו פידבק (לבקר את עצמו) ולהיות פחות תלוי בפידבק חיצוני המתקבל מאחרים.

         יש להתאים את המשוב ליכולת הקוגניטיבית, השפתית והתחושתית של המטופל.

         משוב ניתן רק כאשר הביצוע מתקבל על הדעת או טוב.

         היות ומתן פידבק תכוף מדי אינו מועיל לטווח הארוך, המטפל מפחית את כמותו בהדרגה.

         דוגמה למשוב מילולי: לאדם אחרי אירוע מוחי המאכיל את עצמו, ניתן לומר : " אתה מצליח להביא את רוב האוכל אל פיך " או - "אתה שופך פחות מאשר בשבוע שעבר".

אימון:

         אימון - ניסיונות חוזרים להפיק התנהגות מוטורית שמעבר ליכולות הנוכחיות (Schmidt, 1991). תרגול והתנסות במגוון אסטרטגיות חיוניים לרכישת מיומנות. דרך אימון האדם מתנסה ביצירת פתרונות לבעיות מוטוריות.

   בבניית תכנית האימון והתרגול יש להתייחס למספר היבטים:

         תרגול המערב את הפעילות כולה יעיל יותר מתרגול של כל מרכיב בנפרד.

         תרגול פעילות בסדר אקראי (סדר הצגת מטלות לא קבוע ומשתנה)

  מגביר את הצורך בשחזור ולכן יעיל יותר מתרגול קבוע החוזר על עצמו.

         גיוון בתוכן התרגול מגביר את הצורך בלמידה של אסטרטגיות גמישות. לימוד של אסטרטגיות חשוב למטרת העברה.

 

רצף תפקוד אי-תפקוד:

         מוגדר במונחים של תפקוד במטלה ספציפית.

         תפקוד- מוגדר במונחים של יכולות הפרט ביחס לביצוע  המשימה.

         אי תפקוד- מוגדר במונחים של קשיים הקשורים לביצוע המטלה.

          זהו רצף דיכוטומי, אישי לכל פרט.

          תפקוד או חוסר תפקוד מוגדר ספציפית לסביבה בה מבוצע.

          יכולות מול קשיים מצביעים על שלב הלמידה בו מצוי הפרט.

תפקוד

אי תפקוד

         יכולת לביצוע המטלה.

          הסביבה תומכת בביצוע המטלה.

          דרישות המטלה הן בתחום יכולתו של הפרט גם ללא תמיכת הסביבה.

          התאמה בין שלושת המערכות: פרט-מטלה-סביבה

          אין יכולת לביצוע המטלה.

          הסביבה אינה תומכת בביצוע המטלה.

          דרישות המטלה הנן מעל יכולתו של הפרט כשהסביבה תומכת.

          חוסר התאמה בין שלושת המערכות

 

הנחות המובילות לשינוי:

         אינפורמציה ברורה באשר לדרישות המטלה מביאה לשיפור בביצוע.

         מטלה מאתגרת בתחום היכולת הגבוהה של המטופל מעוררת מוטיבציה גבוהה.

         בשלבי למידה מוקדמים משוב מתמקד בתוצאת התנועה ובמאפייני הסביבה ופחות במרכיבי התנועה. בשלבי למידה מאוחרים יותר-עידוד הפרט למתן משוב עצמי של איכות ותוצאה. התנסות במטלה בשלמותה מביאה לשיפור ברכישה, יותר מאשר התנסות בכל חלק שלה בנפרד .

         התאמה בין דרישות המטלה ,הסביבה ויכולות הפרט תביא לשיפור ברכישה.

         אפשרות להתנסות אקראית במגוון פעילויות וסוגי אימון שונים יוצרים סביבה אופטימאלית ללמידה.

         נתינת משוב מתאים בסיטואציות שונות יוצר סביבת למידה פעילה ומאתגרת.

  

הערכה והתערבות טיפולית:

מטרה: מסגרת התייחסות זו מתרכזת ביכולת המטופל לפתור בעיות תנועה לשם השגת תפקוד במטלות יומיומיות בתחומים של טיפול עצמי, ניידותו תקשורת, משחק ולמידה. ההתערבות תעודד למידה לטווח ארוך ויכולת להכליל את הפעולה לוריאציות שונות של פעילות.

הערכה:

         תהליך דינאמי. אין בו סדר קבוע. מוערכים מרכיבים הקשורים לפרט, מטלה, סביבה והאינטראקציה ביניהם.

         שיחה עם הפרט משפחתו ואנשים אחרים, לצורך זיהוי מטלות חשובות לפרט, הקשיים במטלות אלו והיכולות הדרושות לביצוע המטלות.

         תצפית על ביצוע מטלות חשובות לפרט בסביבתן הטבעית.

         הערכת תחומי והקשרי תפקוד, והערכת מרכיבי התפקוד

         ההערכה כוללת ניתוחי פעילות:

          ניתוח דרישות ומאפייני סביבה אשר בה מבוצעת המטלה.

          ניתוח דרישות המטלה המועדפת על ידי הפרט.

          אספקטים של סביבה הקובעים מאפייני תנועה בביצוע מטלה מסוימת.

          שינויים אפשריים בסביבה או במטלה ומתן פידבק מתאים.

          הערכה מחודשת.

          פרשנות ההערכה ובניית תוכנית התערבות.

אבחונים:

         לא פותחו כלי אבחון ספציפיים למודל.

מתאימים כלי אבחון המתייחסים לאינטראקציה בין אדם, מטלה וסביבה.

דוגמאות לאבחונים המתאימים:

         Pediatric Evaluation of Disability Inventory (Haley et al., 1992).

         School Function Assessment (Coster et al. 1998).

         Functional Independence Measure (Hamilton & Granger, 1991).

          Assessment of Motor and Process Skills  (Fisher, 1992).

 

התערבות טיפולית:   Bottom Up

         מכוונת לעבר מטלה בהקשר ספציפי. חשובה הערכת יעילות ההתערבות.

         מטרת ההתערבות הטיפולית הינה ליצור התאמה בין האדם, המטלה והסביבה, על-מנת להשיג שיפור בתפקוד.

         תהליך קבלת ההחלטות הוא מעגלי ודינאמי. כל הזמן עושים אבחון מחדש והתאמת ההתערבות.

          גישה זו דורשת מהמטפל לעשות ניתוח מערכתי ולהבנות סביבה מלמדת היוצרת הזדמנות לשיפור תפקודי במטלה ספציפית - דגש על מטלה תפקודית ולמידה פעילה.

          לאחר ביצוע המטלה המטפל מעריך את יעילות התרגול ואת היכולת להכליל את הפעולה לווריאציות שונות של המיומנות.

בעת יישום ההתערבות חשוב לזכור מספר דברים-

ü       משימות בעלות משמעות עבור הלקוח, אשר יהיו מאתגרות אך עדיין בתחום היכולת שלו.

ü       עדיפה התנסות במטלה בשלמותה ולא בחלקים נפרדים שלה.

ü       התנסות אקראית במגוון פעילויות.

ü       ביצוע המטלה בהקשרה הטבעי והתאמת הסביבה ליכולות הלקוח.

ü       מעבר מדורג ממטלות סגורות למטלות פתוחות.

ü       מתן פידבק חיצוני ופנימי על אופן הביצוע ועל התוצאה.

ü       חשוב לבצע הערכה מחודשת לאחר זמן מה, ולשנות את תוכנית ההתערבות בהתאם לתוצאות ההערכה.

 

דוגמא למטרות טיפול-

שיפור תיאום עין-יד בכדי שאדם יוכל לחזור לעבוד במוסך.

שיפור שיווי המשקל בעמידה ובתנועה בכדי שאדם יוכל לחזור לעבוד במוסך.

חיזוק כוח השריר ביד ימין בכדי שאדם יוכל לחזור לעבוד במוסך.

# המטרות הקצרות יהיו בהתחלה סגורות ויהפכו לאט לפתוחות.

 

למידה מוטורית:

         אוסף של רעיונות ממדעי התנועה המספקות הסברים לרכישה ושינוי של תנועה.

         אין תיאורית למידה מוטורית אחת, אלא מושגים, תיאוריות וראיות מחקריות שונות המסבירים את השליטה והלמידה המוטורית.

         הפעולה של למידה מוטורית הינה מערך של תהליכים פנימיים המתרחשים בעקבות אימון או התנסות שמביאים לשינויים בהתנהגות מוטורית (Schmidt, 1988). התהליכים הפנימיים מתייחסים לקליטת מידע, עיבוד נתונים, תכנון וביצוע.

         תהליכים אלה כוללים יותר מאשר תהליכים מוטוריים פשוטים. הם גם מערבים תהליכים תפיסתיים וקוגניטיביים - למידה מוטורית קשורה לאנטראקציה בין פרספציה – קוגניציה ופעולה.

         מכאן ניתן לראות את הלמידה המוטורית כחיפוש אחרי פתרונות ולמידה של אסטרטגיות חדשות לביצוע של מטלה מוטורית.

         אסטרטגיות אלו הן תוצאה של האנטראקציה בין האדם, המטלה והסביבה.

 

 

תהליך הלמידה המוטורית מורכב מ-3 שלבים : רכישה, שחזור והעברה:

         רכישה - Acquisition: התהליך הראשוני הוא תהליך המערב התנסות בתנועה במטרה להגיע למיומנות ביצוע.

          שחזור - Retention: היכולת להוציא לפועל תנועה שנרכשה באופן קבוע גם לאחר זמן רבתהליך המבוסס על זיכרון.

          העברה Transfer: יכולת להשתמש במה שנלמד לצורך ביצוע משימה או תנועה שונה (אך דומה), או ביצוע אותה מטלה בסביבה שונה.

שלבי הלמידה המוטורית- רכישה שחזור והעברה.

מטרת הטיפול בריפוי בעיסוק היא בעיקר לעזור לאדם לתפקד בעתיד, בסביבתו הטבעית. המטרה אינה שיפור מטלה ספציפית בזמן ובמרחב הטיפול בלבד.

במערך הטיפולי בקליניקה המטופל לומד לבצע מיומנות מסוימת כמו למשל מעבר ממיטה לכסא או זריקת כדור.

במידה והמטופל יוכל לבצע מיומנות זו בביתו למשל, הרי שהתבצע תהליך למידה : התרחשו תהליכי שחזור והעברה.

במידה והילד שהתאמן בטיפול על זריקת כדור לסל, יוכל לזרוק את הכדור לסל בגובה שונה הנמצא בגן , זו אינדיקציה ללמידה שכוללת שחזור והעברה.

העברה מתבטאת בביצוע המטלה בסביבה שונה (גן) מזו שבה התבצעה הרכישה (קליניקה), או בביצוע מטלה מעט שונה כלומר סל בגובה שונה.

שחזור בא לידי ביטוי בכך שהביצוע נעשה לאחר פרק זמן (תקופת זמן אחרי שהאדם שתחרר מהקליניקה או מספר ימים אחרי הטיפול כשהילד הלך לגן)

בכדי ליצור תנאי רכישה שיפיקו שחזור והעברה מירביים, המרפאה בעיסוק צריכה להיעזר בידע מתחום הלמידה המוטורית על יצירת סביבת לימוד שתעודד זאת

אימון / תרגול

בבניית תכנית האימון והתרגול יש להתייחס לכמה היבטים:

v     תרגול המערב את הפעילות כולה יעיל יותר מתרגול של כל  מרכיב בנפרד.

v     תרגול פעילות בסדר אקרעי (סדר הצגת מטלות לא קבוע ומשתנה) מגביר את הצורך בשחזור ולכן יעיל יותר מתרגול קבוע החוזר על עצמו.

v     גיוון בתוכן התרגול מגביר את הצורך בלמידה של אסטרטגיות גמישות. לימוד של אסטרטגיות חשוב למטרת העברה.

סביבת למידה קלה- מתקבלת כאשר האימון קבוע, יציב וצפוי מראש. אימון כזה

מאפשר ללומד לחזור שוב ושוב על תבנית קבועה, לא מאלץ את הלומד להשתמש בתהליכי פתרון בעיות רבים ולכן משאיר עקבות זיכרון חלשות יותר של התנועה הנלמדת.

לדוגמה: ילד המתאמן על קליעה למטרה על ידי זריקת חיצים זהים לאותה מטרה, מאותו מקום זריקה במשך 10 נסיונות. מבוגר שיתרגל לבישת חולצה מסוימת מספר רב של פעמים לפני שיתרגל לבישה של חולצה שונה.

סביבת למידה קשה- נוצרת תוך כדי אימון המציב שינויים לימודיים לא צפויים ובכך מאלצת את הלומד להשתמש בתהליכי פתרון רבים בכדי להתגבר על הקושי באימון.

לדוגמה: זריקת כדור מזווית שונה בכל התנסות, בניית פאזל שונה לאחר סיום ביצוע פאזל אחד. בעת תרגול מעבר ממיטה לכיסא הצגת כיסא בגובה שונה בכל התנסות בסדר בלתי צפוי מראש.

 
Comments