|
ליקויי שפה ותקשורת - שאלות ותשובות
אינדקס תחומים:
ליקויי שפה אצל ילדים
ש: מהי שפה?
ת: שפה היא מערכת של קודים שרירותיים ומוסכמים המשמשת לחשיבה,
להבעה, ללמידה ולתקשורת בין אישית. ערוץ השמיעה הוא המשמעותי ביותר לרכישת שפה
מדוברת. השפה בנויה משלושה מרכיבים הפועלים במשולב: צורה - מערכת הצלילים המשמשת
לשפה וכללי הצירוף של צלילים אלה למילים ומשפטים. תוכן - משמעות (סמנטיקה) - מתייחס לאוצר המילים ולמשמעות של המילים
והמשפטים. שימוש - (פרגמטיקה)
היכולת להשתמש בשפה בגמישות בהתאם לנסיבות.
ש: מי זקוק לסיוע בתחום
התפתחות השפה?
ת: הילדים הזקוקים לסיוע בתחום השפה הם אלה:
- ילדים ששמיעתם לקויה.
- ילדים שהליקוי בשפתם ראשוני (Specific Language Imparied -
SLI) ואין אצלם איחור או נזק ראשוני בתחומי התפתחות נוספים,
כגון: ילדים המתקשים בתפיסה שמיעתית, ילדים המתקשים בשיום או ילדים המתקשים
בתכנון ההבעה והדיבור
- ילדים אשר קשיי השפה אצלם הם
חלק מבעיות התפתחותיות נרחבות כמו פיגור, אוטיזם או שיתוק מוחין.
- ילדים שהשפה אינה מתפתחת אצלם
בשל גורמים סביבתיים, לדוגמא: ילדים בעלי חסך חברתי-תרבותי או ילדים שחוו
טראומה נפשית.
ש: איך
מאבחנים לקות שפה אצל ילדים?
ת: האבחון נעשה הן באמצעים פורמליים (מבחני שפה ובדיקות
שמיעה), הן באמצעות תצפיות ומדגמי שפה בסביבה הטבעית של הילד והן באמצעות איסוף
נתונים מההורים, ממחנכים ועובדי הקהילה. מטרת האבחון היא לעמוד על יכולותיו של
הילד בתחומי השפה השונים (צורה, תוכן ושימוש) ועל תפקודו השמיעתי (כמו קשב,
תפיסה וזכרון שמיעתיים).
ש: מהו "קושי
בשליפה"?
ת: המונח הידוע גם כ"קושי בשיום" או
"דיסנומיה" מתאר קושי להגיע למילה מוכרת ברגע נתון. הילד יודע את
המילה שברצונו להגיד, (לעיתים מדובר במילה בסיסית או שכיחה מאוד); אך באותו רגע
הוא אינו מסוגל להעלות את המילה מן המילון הקיים במוחו. התנהגות אופיינית: מתקשה
לזכור שמות של חברים או רצפים מילוליים כמו ימות השבוע ונטייה להשתמש במילים
כלליות כמו: "נו", "הזה"
ש: מה
ההבדל בין איחור בהתפתחות שפה להעדר דיבור כחלק מהפרעה תקשורתית?
ת: ילדים רבים אמנם מתחילים לדבר מאוחר אך מתקשרים בעזרת
סימנים, הבעות פנים, שפת גוף. הם נהנים לשתף את הזולת גם ללא שפה מילולית.
מאידך, כאשר ילד לוקה בבעיות תקשורת, הוא מעדיף "להיות עם עצמו", לא
מעוניין להיעזר באחר לפתרון הבעיות, לא משתמש בהבעות פנים ושפת גוף.
ש: מאיזה גיל ניתן לטפל
בליקוי בהתפתחות השפה?.
ת: בתחום התקשורת, השפה והדיבור ניתן להבחין בחסרים כבר בשנה
הראשונה לחיים. לכן, כאשר ההורה חושש שדבר מה אינו כשורה בהתפתחותו של הילד, בכל
שלב בהתפתחותו, מומלץ לפנות לקלינאי תקשורת. אבחון מוקדם יסייע ביעילות הטיפול
ש: כיצד ניתן לטפל
בליקויי שפה אצל ילדים?.
ת: תכנית הטיפול היא אישית ונבנית בהתאם ליכולותיו של הילד
בתחומי השפה השונים, (צורה, תוכן ושימוש); ובתחומי התפקוד השמיעתי, כפי שעולה
באבחון. הטיפול עשוי לכלול עבודה פרטנית עם הילד, ו/או פעילות בקבוצה קטנה של
ילדים, וכמו כן הדרכה להורים והמטפלים בהתאם לצורך.
ליקויי שפה וליקויי
למידה
ש: מה
הקשר בין לקות שפה ללקות למידה?
ת: יש טוענים שלקות שפה ולקות למידה הן אותה בעיה, המקבלת
ביטויים שונים בתקופות זמן שונות: ילדים צעירים המאובחנים לפני גיל ביה"ס,
מאובחנים כבעלי לקות שפתית; ואילו הבוגרים יותר, בגיל ביה"ס, מאובחנים
כבעלי לקות למידה. אחרים טוענים שלקות למידה היא מושג כללי, הכולל כמה תתי-קבוצות,
כשלקות שפה היא אחת מהן. הקושי מכונה אז "לקות למידה-שפה". גישה
שלישית טוענת כי לחלק גדול מאוכלוסיית הילדים המאובחנת כבעלת לקות למידה
(60%-35) יש גם קשיי שפה.
ש: איך
ניתן לזהות בגיל הגן אפשרות ללקות למידה?
ת: כמה אפיוני שפה בגיל הגן משמשים כסימני אזהרה לאפשרות של
לקות למידה בגיל ביה"ס: קושי במודעות פונולוגית; קושי בשליפה; קושי לזכור
ולהבין הוראות וסיפורים; קושי ללמוד מלים חדשות; שימוש במשפטים קצרים עם שגיאות
דקדוקיות רבות; קושי לתת הוראות או הסברים; קושי להגות מלים עם רצף צלילים מורכב
(כמו: מלפפון או לחמנייה) ויצירת שיכולי לשון רבים (כמו: "גבד-ים"
במקום "בגד ים").
ש: מהי
מודעות פונולוגית ומה חשיבותה לצורך רכישת הקריאה?
ת: מודעות פונולוגית היא הערנות לכך שהמילה מורכבת מצלילים,
ושניתן לבצע פעולות שונות בחלקים הצליליים של המילה. (למשל, להוסיף צליל למילה
ולחלק מילה לחלקיה). מודעות פונולוגית חיונית לרכישת קריאה והאיות, שכן אותיות
הא"ב מייצגות את צלילי הדיבור.
ש: מהו
קושי בשליפה?
ת: המונח ידוע גם כ"קושי בשיום" או
"דיסנומיה", מתאר קושי להגיע למילה מוכרת ברגע נתון. הילד יודע את
המילה שברצונו להגיד, (לעתים מדובר במילה בסיסית או שכיחה מאוד), אך באותו רגע
הוא אינו מסוגל להעלות את המילה מן המילון הקיים במוחו. התנהגות אופיינית: מתקשה
לזכור שמות של חברים או רצפים מילוליים של ימות השבוע; ונטייה להשתמש במלים
כלליות כמו: "נו", "הזה".
ש: מהם
הקשיים בשפה דבורה האופייניים לילד לקוי למידה בגיל ביה"ס?
ת: קושי לעקוב אחר ההוראות המילוליות בכיתה, קושי לעבד ולשחזר
מידע חשוב, קושי להבין מלים ומושגים חדשים; קושי "לשלוף" מלים מוכרות;
קושי ליצור היקשים מילוליים; קושי לחשוב בצורה גמישה; קושי להיות קשוב למידע
מילולי; קושי לזכור מידע מילולי; קושי לעקוב אחר חוקי התקשורת בכיתה; קושי להבין
סיפורים וקטעי מידע; קושי להבין/להשתמש נכון במבנים דקדוקיים/תחביריים מורכבים;
שימוש באוצר מלים כללי ולא מובן דיו; מלל רב/מיותר; קושי להתאים את השפה למצבים
חברתיים שונים.
ש: באלו
מטלות בית ספריות צפוי ילד בעל לקות שפה-למידה לגלות קשיים?
ת: ילד בעל לקות שפה-למידה צפוי להתקל בקשיים במגוון מטלות בית
ספריות הדורשות כישורים שפתיים, הן בשפה הדבורה והן בשפה הכתובה. הקשיים
השכיחים: קושי ברכישת הקריאה ובהבנת הנקרא, קושי בפתרון בעיות מילוליות בחשבון,
קושי בהשלמת מלים חסרות במשפט/קטע, קושי בסיכום/תמצות קטע, קושי בהסקת מסקנות
מתוך טקסט, קושי במתן הגדרות, קושי בשיעורי לשון, תנ"ך, אנגלית, קושי בהבנת
דימויים, פתגמים, ניבים, משלים, קושי ללמוד טקסט בעל-פה, קושי לענות תשובות
הדורשות הרחבה תיאורית.
ש: איך
להקל על תלמיד בעל לקות שפה-למידה בכיתה?
ת: משפטים פשוטים וקצרים, שסדר המלים בהם שגרתי, יקלו על תלמיד
לקוי שפה-למידה להבין שאלות/הוראות בדפי עבודה/מבחנים. פירוק משפטים מורכבים
ומסורבלים למשפטים פשוטים, הפיכת משפטים סבילים לפעילים, והשמטת מרכיבים מסיחים
- כל אלו יקלו על התלמיד להגיע למיצוי יכולתו.
P.D.D
ש: מה זה PDD?
ת: Pervasive
Developmental Disorder = PDD ובעברית הפרעות התפתחותיות מקיפות
ונרחבות. מדובר בקבוצה של הפרעות המופיעות בתקופת ההתפתחות הראשונית (בגיל הרך),
ומאופיינות בפגיעה בכל תחומי ההתפתחות של הילד. כלומר-הפגיעה תבוא לידי ביטוי
ביכולות שפתיות (דיבור והבנת שפה); תקשורתיות (תקשורת מילולית ולא-מילולית);
קוגניטיביות (תפקודי חשיבה); בתפקודים התחושתיים (שמיעה, מגע, תחושה, ראייה),
ובהתפתחות הריגשית של הילד. כמו כן ניתן לראות גם קשיים בתחומי ההתפתחות
המוטורית (הגסה ו/או העדינה), אם כי אלו פחות בולטים ופחות מאפיינים את
האוכלוסיה. הליקויים בתחומים המוזכרים הם בניגוד למצופה אצל ילדים באותה קבוצת
גיל; כשהפגיעה הבולטת ביותר היא ביכולת ליצור קשר הדדי; להנות מקשר הדדי עם הסביבה
האנושית בה הילד נמצא, ולהשתמש בתקשורת כדי לממש את הקשר. ההפרעה המוכרת ביותר
בקבוצה זו היא ההפרעה האוטיסטית, בה הליקוי בקשר ובתקשורת הינו כה בסיסי, שלעתים
קרובות יש המתייחסים להפרעה זו כהפרעת קשר ותקשורת.
ש: מה הקשר בין PDD לאוטיזם?
ת: האוטיזם הינה אחת מההפרעות בקבוצת ה- PDD's והשכיחה בה ביותר. כשיש חשד בגיל צעיר לפגיעה במספר רב של תחומי
התפתחות כמתואר לעיל, יקבל הילד אבחנה ראשונית של PDD-NOS = Pervasive Developmental Disorders - Not Otherwise Specified הנקראת בקיצור PDD. לאחר מספר שנים, עם התפתחותו של הילד,
ועם חשיפתו למגוון רחב של טיפולים העוקבים אחר תפקודו בתחומי ההתפתחות השונים
ניתן לקבוע בוודאות אם הילד הוא אוטיסט, או אם מדובר בהפרעות אחרות מקבוצת ה- PDD's.
ש: מתי
ניתן לאבחן PDD/אוטיזם?
ת: הסימנים הראשונים להופעת הפרעה התפתחותית רחבת היקף שכזו יכולים
להופיע כבר בחודשי חייו הראשונים של הילד, עם הופעת סימני ההדדיות הראשונים:
החיפוש אחר קירבתם של אבא/אמא/אחים, הופעת החיוך בהתאם לגירויים חברתיים והאבחנה
שעושה התינוק בין בני המשפחה הקרובים לבין מבוגרים רחוקים יותר. אבל, חשוב מאוד
לציין שבגיל צעיר כל כך קשה מאוד לעשות אבחנה; ולא כל סימן מוביל למסקנה שהילד
הוא אוטיסט. בכל מקרה, עם הופעתם של סימנים מדאיגים בהתפתחותו של הילד, חשוב
מאוד לגשת לרופא התפתחותי או למרכזים להתפתחות הילד שנמצאים בכל קופת חולים,
ולבקש איבחון התפתחותי מקיף של מספר גורמים ובהם: רופא התפתחותי, פסיכיאטר
ילדים, פסיכולוג, קלינאי תקשורת, מרפא/ה בעיסוק. לעתים רצוי להיוועץ גם
בנוירולוג ילדים ובפיזיותרפיסט. כאשר התהליך האיבחוני נעשה בגיל צעיר מאוד,
(לפני גיל שנתיים וחצי- שלוש), קשה מאוד להגיע למסקנות חד-משמעיות, וייתכן והילד
יופנה למעקבים או למסגרות איבחוניות ארוכות טווח. בכל מקרה, חשוב לזכור כי
האבחנה היא מורכבת מאוד ואין להתבסס על סימן אחד העומד בפני עצמו, אלא על מכלול הסימנים.
ש: מה
הקשר בין PDD /אוטיזם לבין פיגור שכלי?
ת: כשילד מאובחן כמפגר הכוונה היא לכך שהוא מראה פגיעה
התפתחותית אחידה בכל התחומים: מוטוריקה, תקשורת, שפה, חשיבה, רגש ותחושה. לעומת
זאת, ילד המאובחן כבעל PDD/אוטיזם יראה פגיעה ראשונית בהתפתחות
הרגשית, השפתית והתקשורתית שיכולה להופיע עם כישורי אינטליגנציה תקינה, שיסייעו
לו ברכישת הקריאה והחשבון; או בתפקודים חזותיים כמו פאזלים ברמה התואמת את בני
גילו ואולי אף גבוהה מזו. כישורים אלו מהווים "איים" של הצלחה בתפקודו
של הילד. "איים" אלו לא ניתן לראות אצל הילד המפגר. אחוז ניכר מהילדים
האוטיסטים מאופיינים גם כבעלי פיגור שכלי.
ש: מה
ההבדל בין PDD /אוטיזם לבין בעיה בהתפתחות השפה?
ת: ילדים רבים מגיעים לאיבחון בגלל איחור בהתפתחות השפה.
כשההפרעה היא שפתית בלבד נראה את הילדים האלו משקיעים מאמצים תקשורתיים רבים כדי
לעקוף את הקושי השפתי בעזרת סימנים, שפת ידיים, הבעות פנים ושפת גוף עשירה
ומתוחכמת. ילדים אלו יראו הנאה בשיתוף הזולת וחיפוש אחר קשר עם הזולת גם ללא
השפה המילולית. לעומתם, כאשר האיחור בהתפתחות השפה הוא חלק מאוטיזם, הילד
הלא-מדבר ישקיע פחות מאמץ בנסיון להעביר את מסריו לסביבה; הוא יעדיף להיות עם
עצמו ואולי אף יירתע מלהיות עם אחרים; לא יפגין סקרנות כלפי אנשים ויפתח תחומי
עניין ספציפיים שאינם אופייניים לבני גילו (לדוגמא: בהייה ארוכה במכונות כביסה,
התעסקות עם מכשירים חשמליים, סידור חפצים או משחק עם סוג מסויים של צעצועים).
ש: האם
ילד שאובחן כבעל PDD /אוטיזם ואינו מדבר - ידבר בעתיד?
ת: קשה לקבוע אם אמנם הילד ידבר ומתי. הופעה של סימנים כמו מלמול
מגוון, קולות מגוונים והבנת שפה יכולה לתרום להתפתחות שפה בהמשך, אך אינה מבטיחה
התפתחות של דיבור. לכן חשוב מאוד לסייע לילד במציאת דרכי תקשורת חליפיות לדיבור.
ניתן לעשות זאת בהתייעצות עם קלינאי תקשורת שימליצו על אמצעי התקשורת התומכת
והחלופית המתאימה ביותר לילד ולצרכיו. כיום ניתן לראות ילדים אוטיסטים שנעזרים
בג'סטות, תמונות, סימנים, או מכשירי פלט-קולי לצרכי תקשורת.
ש: האם שימוש בתקשורת
תומכת-חליפית כמו לוח תקשורת או מכשיר פלט-קולי מעכב את רכישת הדיבור?
ת: מחקרים מראים שכשהילד מצליח להביע את עצמו בצורה כלשהי, יש
הפחתה של המתח והתסכול שליוו את כשלונותיו התקשורתיים בעבר. הפחתת התסכול מסייעת
בוויסות התנהגויות שונות של הילד, כמו גם בהפחתת התקפי זעם, וכל אלו יחד מסייעים
לילד להיות פנוי יותר ללמידה בכלל וללמידת דיבור בפרט. בנוסף, השימוש באמצעי
תקשורת חלופיים נעשה תמיד בליווי שפה דבורה של הסביבה. ההצמדה המיידית של התמונה
עם המילה המתארת אותה (לדוגמא הילד מצביע על תמונה של מיץ ומיד שומע את המילה
"מיץ"), גם היא מסייעת ברכישת הדיבור.
ש: מהי המשמעות של
הפגיעה במערכת התחושתית של ילדי PDD?
ת: אכן קשה מאוד להבין את הפגיעה התחושתית, מפני שקשה למדוד
ולאמוד אותה. מדובר בפגיעה ביכולת לקלוט, לעבד ולווסת גירויים המגיעים אל הילד
דרך מערך החושים שלו. במצב של רגישות יתר, הביטוי של הקושי יהא רתיעה מגירויים
מסויימים (צלילים, מראות, מרקמים). במצב של תת-רגישות יתבטא הקושי בהתקבעות על
גירויים או היצמדות לגירויים אחרים. לדוגמא: ילד עם רגישות יתר במערכת השמיעה,
שהמערך השמיעתי שלו לקוי, יעבד צלילים מסויימים כחזקים, צורמים וכואבים, ולכן
יכול לסתום את אזניו בנוכחות צלילים אלו, למרות שעבור הסביבה אלו הם צלילים
נוחים ואולי אף נעימים לשמיעה. ילד עם תת-רגישות במערכת החישה יצמיד אל גופו
(רגליים, ידיים, פנים) חומרים בעלי מרקמים גסים על מנת לחוש אותם ביתר עוצמה.
בכל מקרה יש צורך באיבחון מקיף של מרפאה בעיסוק כדי לקבוע את סוג הליקוי התחושתי
ואת סוג הטיפול המתאים לאותו ילד.
תקשורת תומכת וחליפית
ש: מהי תקשורת תומכת
וחליפית?
ת: תקשורת תומכת וחליפית (A.A.C. - Augmentative and Alternative) היא התחום הקליני המנסה למצוא
פיצוי, (זמני או קבוע), למגבלות של אנשים עם לקוי חמור בתקשורת בשטח הדיבור ו/או
הכתיבה.
ש: מי מועמד לתקשורת
תומכת וחליפית?
ת: כל אדם, ילד או מבוגר, שאינו יכול למלא את צרכיו התקשורתיים
היומיומיים באמצעות דיבור טבעי או כתיבה. מדובר בילדים עם לקוי חמור בהתפתחות
הדיבור, (על רקע שיתוק מוחין, אפרקסיה התפתחותית של דיבור, פיגור שכלי, ליקוי
שפתי חמור); ומבוגרים עם ליקויי דיבור נרכשים כתוצאה מתאונה או ממחלה (אירוע
מוחי, מחלה נוירולוגית פרוגרסיבית - ALS, טרשת
נפוצה, פרקינסון).
ש: מהם הסוגים השונים
של תקשורת תומכת וחליפית?
ת: בד"כ נוהגים לחלק את התקשורת תומכת וחליפית לשניים: עם
עזרים וללא עזרים. ללא עזרים - מה שאנו עושים בעזרת גופנו וללא שימוש בציוד -
הבעות פנים, שפת גוף, מחוות (ג'סטות), שפת סימנים. עם עזרים: לוחות תקשורת,
מכשיר תקשורת עם פלט קולי, מחשב עם תוכנה לתקשורת. בשימוש בעזרים לתקשורת יש
לבנות אוצר מלים שיענה על צרכי התקשורת של המשתמש; כך שיוכל להביע את עצמו במצבי
החיים השונים. המלים עשויות להיות מיוצגות על גבי עזר התקשורת באמצעות
אובייקטים, תמונות, סמלים או מלים כתובות שלמות. אופן ייצוג המלים נבחר
עפ"י יכולות המטופל ועפ"י צרכיו.
ש: מהו
פלט קולי?
ת: פלט קולי מאפשר לאדם לדבר בקול. מכשיר תקשורת קולי
(מת"ק; VOCA - Voice Output Communication
Aid) הינו מכשיר
שתוכנן במיוחד או תוכנה מיוחדת למחשב. מסר באמצעות פלט קולי עשוי להיות מוקלט
מראש (דיבור דיגיטלי); או מורכב מחדש בכל
פעם שהאדם מעוניין לדבר (דיבור סינתטי). רק לאחרונה ניתן להשתמש בדיבור סינתטי
בעברית.
ש: באיזה גיל כדאי
להתחיל בטיפול תקשורת תומכת וחליפית?
ת: מוקדם ככל האפשר. במקרה של ילד, כל ילד זקוק לאמצעי תקשורת
עם הסובבים אותו. מתן טיפול בתקשורת תומכת וחליפית, תוך כדי קידום הפקת דיבור,
יפתח דרכים לאינטראקציה תקשורתית. במקרה של מבוגר-חשוב לתת אמצעי לתקשורת מוקדם
ככל האפשר.
ש: האם שימוש בתקשורת
תומכת וחליפית מונע מילד ללמוד לדבר?
ת: לא! נסיון קליני ומחקר בעולם כולו מצביעים על כך, שתקשורת
תומכת וחליפית אינה מונעת דיבור. לעתים קרובות, תוך כדי טיפול בתקשורת תומכת
וחליפית, הילד מתחיל להשמיע קולות, חלקי מלים ואפילו מלים שלמות. ניתן לקיים
טיפול מסורתי להפקת דיבור במקביל למתן תקשורת תומכת וחליפית.
ש: מה הקשר בין תקשורת
תומכת וחליפית ובין אוריינות?
ת: ישנו "קשר כפול" - מצד אחד האוכלוסיה המשתמשת בתקשורת
תומכת וחליפית, כלומר מי שיש לו בעיות חמורות בדיבור, נמצא בסיכון גבוה יותר
לקשיים לרכישת השפה הכתובה; מצד שני נראה, כי השימוש בתקשורת תומכת וחליפית
מגביר את היכולת להשתלב בפעילות אוריינית ובלמידה בכלל. כאשר נרכשת שפה כתובה
ניתן להשתמש בה כאמצעי נוסף ויעיל יותר לתקשורת.
ש: איפה ניתן להשיג
מידע נוסף?
ת: באתר של אייזק ישראל - העמותה לתקשורת תומכת וחליפית: http://isaac-israel.bashan.co.il כתובת: אייזיק ישראל - תקשורת תומכת
וחליפית, ת.ד. 40012, מבשרת ציון 90805. טלפון: 5335136-02
אפזיה
ש: מהי אפזיה?
ת: אפזיה היא תסמונת המתבטאת בהפרעה בשפה עקב נזק מוחי. בהפרעה
זו, היכולת האינטלקטואלית עשויה להיות שמורה, אך האדם החולה מאבד באופן חלקי או
שלם את יכולתו להשתמש בשפה. האפזיה פוגעת ביכולות הדיבור, ההבנה, הקריאה
והכתיבה; לעיתים בכל התפקודים האלה ולעיתים רק בחלקם. חוסר יכולתו של האדם לתקשר
היא סימפטום של המחלה ולא פגיעה שכלית. הוא בעל אותם רגשות ורצונות, אך מתקשה
להבין ולהביע.
ש: מהם
הגורמים לאפזיה?
ת: אפזיה היא תוצאה של פגיעה מוחית
היכולה להיגרם מסיבות שונות: חבלת ראש (תאונה, חבלה עקב ירי). נזקים נוירולוגים
אחרים (גידולים, ניתוחי ראש). אירועים מוחיים (שטף דם, CVA) - בשכיחות הגבוהה ביותר. האירועים המוחיים מתרחשים עקב הסיבות
הבאות:
- קריש דם המכונה טרומבוזה או
אמבוליה, ה"נתקע" בתוך כלי דם ומקורו במקום אחר בגוף.
- שטף דם - הפוגע בעורק.
- לחץ על כלי דם במוח.
- התכווצות (ספזם) של כלי דם
ובעקבותיו הפסקת זרימת הדם.
ש: מהם אפיוני הפגיעה
השפתית באפזיה?
ת: דיבור (הבעה) - הקושי בדיבור הוא מן הפגיעות
השכיחות לאחר אירוע מוחי ואפזיה. במצבים קשים עלולים החולים להישאר כמעט ללא
יכולת דיבור לשארית חייהם. אחרים עשויים להיעזר בדרכי תקשורת אחרות, כגון לוח
תמונות, מחוות בעזרת תנועות ידיים ועוד. עם זאת, רוב החולים מגיעים לרמת דיבור
כלשהי בדרגות יעילות שונות. הקושי של האפזי בהעברת מסרים וקשיי הסביבה להבינו,
גורם לו לא פעם לתסכול וזעם.
הבנת הדיבור (הבנה שמיעתית) - לחלק גדול מהחולים יש הפרעה בהבנת
הדיבור של זולתם למרות ששמיעתם תקינה. עם הזמן עשויה ההבנה להשתפר ואף להגיע
כמעט לרמתה לפני הארוע. אך גם אז קורה שבשיחה רבת משתתפים, האדם הסובל מאפזיה לא
יהיה מסוגל, או יתקשה, לעקוב אחר השיחה ולהבינה. רבים מהלוקים מהפרעות בהבנת
הדיבור מסוגלים לקלוט מידע מהתוכן הכללי של השיחה, מטון הדיבור של הדובר ומהבעת
פניו.
קריאה - החולה האפזי יתקשה ברוב המקרים להבין מלים כתובות. אמנם,
לעיתים הוא נראה "קורא" בעיתון או בחוברת; אך למעשה הוא אינו מסוגל
להבין את המלים. במקרים מסויימים הוא יכול "לקלוט" משהו מהכתוב, אך
יתקשה להבין מלים ארוכות שאינן שכיחות, או קטעים ארוכים. גם כשהיכולת לקרוא
ולהבין משתפרת, תהליך הקריאה יהיה איטי ומאומץ ולא יגרום הנאה גדולה. לעיתים
רחוקות חוזרת הקריאה למהירות ולשטף הקודמים.
כתיבה - רבים סבורים שאם החולה אינו יכול לדבר, הוא יכול להתבטא
בכתב. אך אין הדבר כך, היות והדברים קשורים זה בזה. רק לעיתים רחוקות יכולים
חולים באפזיה לכתוב מילה שאינם מסוגלים לבטא בדיבור. לרוב החולים יש שיתוק ביד
ימין, אך קשיי הכתיבה ביד שמאל אינם הסיבה לכך שהם אינם כותבים. הפגיעה היא
ביכולת לאיית מלים ולהרכיב משפטים. חלק מהחולים יגיעו רק לכתיבת שמם ואצל אחרים
יכולת הכתיבה תשתפר יותר עד לרמה שימושית.
ש: האם מצב האפזיה עלול
להחמיר?
ת: לא! אנחנו לא מצפים להחמרה במצב האפזיה, להיפך, אנו מצפים
רק לשיפור. במידה ויש החמרה במצב האפזיה יש להיוועץ מיד עם הרופא המטפל, כי יתכן
ומדובר בהחמרה במחלה הבסיסית. עם זאת, יש לדעת כי במצבים של לחץ, עייפות או
דיכאון, תיתכן ירידה זמנית בביצועים השפתיים.
ש: מי מאבחן ומטפל
באפזיה?
ת: רצוי להתחיל את הטיפול בחלוף המצב החריף של המחלה. הטיפול
ניתן ע"י קלינאי תקשורת מומחים בתחום, לאחר שבוצע איבחון שפתי ונקבע סוג
האפזיה ודרגת חומרתה. מקובל לחשוב שההתקדמות הרבה ביותר מתרחשת בשלושת החודשים
הראשונים; אך צריך לדעת שישנם חולים המתקדמים במהלך השנה ואף מעבר לכך. קלינאי
התקשורת צריכים להחליט, מבחינה מקצועית, האם להמשיך טיפול ולמשך כמה זמן. במידה
והטיפול הקונבנציונלי לא מועיל, ניתן לנסות תקשורת חלופית.
דו לשוניות
ש: האם
דו-לשוניות עלולה להיות הגורם לאיחור שפה?
ת: לא. אם ילד רכש את שפת האם שלו ללא קושי - אין סיבה שיתקל
בקושי ברכישת שפה נוספת, כולל קריאה וכתיבה. לעומת זאת - כאשר ילד מראה קשיים
ברכישת שפת האם - נראה שקיים קושי בסיסי. במקרה כזה תהיה השפה השניה גורם מכביד
עוד יותר, העלול לעכב את רכישת שתי השפות.
ש: האם
דו לשוניות עלולה לגרום לקושי בלימודים בביה"ס?
ת: דו לשוניות הנרכשת באופן טבעי כאשר כל אחד מההורים הוא
ממוצא אחר ודובר שפה שונה; או כתוצאה מהגירה בגיל צעיר והמצאות בסביבה הדוברת
שפה שונה משפת הבית - אינה גורמת בד"כ לקושי בלימודים בבית הספר. אולם,
במחקרים אודות ילדים דוברי אנגלית-עברית נמצא שעלולה להיות בעיה בתחביר העברי
בכתה א', בשל השוני הדקדוקי בין שתי השפות. לפיכך על ההורה להיות ער לקשיים
אפשריים במהלך שנות הלימודים הראשונות בבית הספר.
ש: האם
יש יתרונות לדו-לשוניות?
ת: כן. בעולמנו רצוי לדעת יותר משפה אחת. מחקרים הראו שילדים
דו-לשוניים על הרקע הנ"ל הם בעלי יתרונות מסוימים כגון: 1. יכולת החשיבה
הלשונית. ילדים אלו מודעים לכך שאנשים יכולים לבטא רעיון אחד בכמה דרכים; 2.
גמישות ביכולת ללמוד דקדוק של שפה נוספת, או דרכי ביטוי של צלילים חדשים; 3.
יתרון נפשי-חברתי; נמצא כי לילדים אלו יש יכולת להבין את הזולת החושב או מרגיש
בדרכים השונות משלהם; 4. כמו כן - ילדים דו לשוניים לומדים לעשות מעברים מהירים
משפה לשפה, דבר המפתח את יכולתם האינטלקטואלית. (הערה: קיים יתרון קוגניטיבי
להבנה מגיל צעיר ששמו של חפץ הוא רק מסמל אותו ואינו החפץ עצמו. הבנה כזו נרכשת
כשהילד נוכח לדעת שהחפץ המסומל על ידי המילה "שולחן" למשל, יכול להקרא
בכינויים נוספים, כמו table באנגלית, או mesa בספרדית אך מייצג אותו רהיט המורכב ממשטח, וניצב בדרך כלל על
ארבע רגליים).
ש: האם
להמשיך לדבר עם הילד בשפת האם כאשר שפת המקום שונה, למשל מהגרים העולים לארץ
מארץ הדוברת אנגלית, רוסית, אמהרית או כל שפה אחרת?
ת: מומלץ בהחלט להורים לדבר בשפה בה הם שולטים היטב וחשים
בנוח. באופן זה הילדים יזכו לדעת יותר משפה אחת אם ישמרו את שפת אמם; בנוסף,
נמצא במחקרים שהידע שילדים רוכשים בשפת האם מועבר גם לשפה השנייה ומהווה תשתית
איתנה להתפתחות לשונית ומחשבתית של הילד. עוד, ישנו יתרון נפשי-חברתי בכך
שההורים משתמשים בשפה בה הם חשים בטחון עצמי וידע רב. ילדים שישמרו את שפת
הוריהם יוכלו להיות בקשרים הדוקים יותר עם קרובי משפחה, כגון סבים וסבתות, שלא
עלו לארץ, או שלא למדו עברית. במחקר על מהגרים קובנים שעברו לארה"ב נמצא כי
משפחות ממעמד בינוני נטו לשמור על הספרדית לעומת משפחות ממעמד נמוך שוויתרו על
הספרדית שלהם על מנת שילדיהם יעברו "אמריקניזציה" מהירה. עוד העלה
המחקר, כי ילדי המשפחות ששמרו על שפת האם (ספרדית) הצליחו במידה רבה יותר בלימוד
אנגלית מילדים ממשפחות שויתרו על הדיבור בספרדית.
ש: האם
כדאי לחשוף ילד מלידה לשלוש שפות?
ת: ישנם מצבים בהם ילד חשוף מלידה לשלוש שפות. למשל אם כל אחד
מההורים מדבר שפה שונה ושפת המקום בו מתגוררת המשפחה אינה שפת ההורים, או אם
בוחרים מטפלת הדוברת שפה שלישית בנוסף לשפת ההורים. ישנם הורים השואפים למצב זה
מתוך הרגשה שילדיהם רוכשים שפות נוספות בקלות. אולם כדאי לדעת שרכישת שתי שפות
או שלוש היא משימה קשה לילדים ובעייתית, בעיקר אם יש לילד קושי התפתחותי מסוים.
לכן, לא רצוי ליצור בכוונה מצב כזה. די להסתפק בחשיפה לשתי שפות אם הבחירה היא
בידי ההורים. אם החשיפה לשלוש שפות נכפית על ההורים בתוקף נסיבות מסוימות, צריך
לבדוק ולעקוב אחר התפתחות הילד. חשוב לשים לב אם הילד מתפתח כהלכה הן מבחינה
לשונית והן מבחינה חברתית, נפשית וקוגניטיבית.
ש: האם
כדאי ללמד ילדים בגילאי שלוש או ארבע אנגלית בחוגים פרטיים?
ת: ילדים להורים שדוברים באופן טבעי יותר משפה אחת, כגון אם
הדוברת עברית ואב הדובר אנגלית, רוכשים באופן טבעי שתי שפות בצורה יעילה. מצב זה
מקנה לילדים ידע בשתי שפות בתהליך רכישה טבעי. אין הדבר דומה כלל וכלל ללימוד
אנגלית בחוג פרטי מספר פעמים בשבוע בגיל שלוש או ארבע. מסתבר שלימוד מסוג כזה
אינו יעיל. הידע שילד ירכוש מגיל ארבע עד שמונה שנים בחוגים המסתכמים
בשעתיים-שלוש בשבוע, עשוי להיות מושג בקלות רבה יותר מגיל שמונה עד שמונה וחצי
שנים באותה השקעת זמן. לילד בן שמונה יש יכולת חשיבה וניתוח לשוני גבוהים יותר
ולכן ההצלחה תהיה רבה יותר. הנתונים המצויינים לעיל אינם מתיישבים עם
"תחושות הבטן" של המבוגרים. מבוגרים חשים שילדים "מאוד"
מוכשרים בלימוד שפות. נכון שילדים מוכשרים בקליטת מבטאים של שפות זרות; אולם כדי
להשיג זאת ניתן ליצור תנאים אופטימליים ללימוד השפה בגילאי שלוש ארבע. כאשר
הילדים נמצאים בגן שבו דוברים עברית במשך מחצית היום ואנגלית במחצית היום הם
יוכלו ללמוד אנגלית בצורה טובה יותר מאשר בחוג של מספר שעות בשבוע.
ש: מה מצבו של ילד שסבל
מקשיים בשפת האם כאשר הוא רוכש או לומד שפה שנייה?
ת: ילדים שהתקשו ברכישת שפת אם יתקשו בד"כ גם ברכישת שפה
שנייה. ישנם גורמים שונים לקשיים ברכישת שפת אם, כגון ליקוי מוחי תפקודי זעיר
הגורם ללקות שפה ולמידה. ילדים אלה אינם רוכשים בקלות את המבנה הדקדוקי של שפתם
או שהם מתקשים בזכירה או שליפה של אוצר מלים המתאים לגילם. הקושי שגרם להם
לעיכוב ברכישת שפת האם ילווה אותם גם ברכישת השפה השנייה. חשוב לאבחן ילד זה תוך
בירור שלבי התפתחותו וכמו כן חשוב לבדוק את יכולותיו הן בשפת האם והן בשפה
החדשה.
ש: עד איזה גיל ילדים
רוכשים מבטא ילידי בשפה שנייה?
ת: לילדים יש יכולת שמיעתית ומוטורית לרכוש מבטא ילידי שישמע
כמו בני המקום עד גיל 12 בערך (גיל התבגרות). ילדים אחרים מסוגלים לרכוש מבטא
טוב גם בגיל 15 ואחרים נשארים עם מבטא "זר" כבר מגיל 10. ישנם הבדלים
אישיים הנובעים מגורמים שונים המשפיעים על היכולת לרכוש מבטא טוב בגיל מאוחר או
מוקדם. למשל, מידת השתלבות החברתית והרצון של הילד להיות חלק בחברה החדשה תשפיע
על רכישת מבטא טוב. אם הילד אינו מזדהה עם התרבות החדשה הוא עלול גם שלא לרכוש
את המבטא של השפה השנייה.
|
